גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
עדות נפגעי גזזת - זכרונות ממעברת גדרה

נשארנו במעברה אמא ושלושתנו. היינו חסרות כל, ללא שפה, ללא פרנסה. היינו אבודות.

רב הנטל נפל על אמא ועלי, הבכורה. במסגרת נטילת האחריות הזו גידלתי את אחיותיי הקטנות.

אחותי הקטנה חלתה במחלת הגזזת. היא לא היתה היחידה, במעברת גדרה ילדים רבים חלו במחלת הגזזת.

הטיפול נגד מחלת הגזזת לא נעשה בתחומי המעברה. מידי פעם היה מגיע למעברה רכב שנראה כמו אמבולנס. האנשים שהגיעו עם האמבולנס היו אוספים מספר ילדים שהיו חולים בגזזת , ומעמיסים אותם לתוך האמבולנס עם המלווים שלהם.

אני הצטרפתי כמלווה לאחותי שישבה עלי מפוחדת במשך כל הנסיעה. הקטנטונת היתה אז רק בת שלוש.

בהתחלה לא ידעתי כל כך מה צפוי בטיפול נגד מחלת הגזזת . אולם הטיפול נערך מס' פעמים והפכתי, בלית ברירה, ל"מומחית" בעניין.

הטיפול נגד מחלת הגזזת נעשה במעברת ראש העין. נסענו בכל פעם ממעברת גדרה עד ראש העין ובחזרה. הנסיעה היתה קשה. בעיקר בחזרה הביתה, לגדרה.

כשהגענו לראש העין השתרך תור ארוך של ילדים והמלווים שלהם, כולם חולי גזזת.

כשהיה מגיע התור של אחותי היו לוקחים אותה מידיי. שתינו היינו מתחילות לבכות. היא פחדה ולא רצתה שאעזוב אותה כי לא הכירה שם אף אחד.

האחראים במקום הסכימו שאהיה איתה עוד קצת בפנים. היו מושיבים אותה עלי. מורידים לה את החבישה משבוע קודם, מנקים את הראש עם חומר. אחותי היתה בוכה. אני חושבת שזה היה חומר חיטוי ועל הפצעים של הגזזת זה שרף לה. היו גם פעמים שהגענו לטיפול והיו מורטים לאחותי את השערות שצמחו על קרקפתה, תחת התחבושות. כל כך כאב לה והיה לי קשה לראות את הפעולה הכואבת הזו שעושים לילדה כל כך קטנה. בסך-הכל גם אני , המלווה, הייתי עדיין ילדה.

אחר כך לקחו אותה ממני לחדר טיפולים עם חשמל שירפא אותה, ככה הסבירו לי. שוב בכינו יחד.

כשסיימו לטפל בה בחדר החשוך החזירו לי אותה במצב של עילפון. כל כך קטנה, ראשה היה שמוט וחבוש בתחבושות נקיות. פניה היו מכוסות בדמעות שיבשו על הלחיים. אחותי היתה יום שלם במצב של עילפון שכזה, מטושטשת, מדי פעם היתה מקיאה. ואני, אחותה הגדולה, הייתי נקרעת מאחר והייתי אחראית עליה ולקחתי אותה למקום שעשה לה כל כך רע גם פיזית וגם נפשית. מספר ימים אחרי הטיפול עדיין מצבה הבריאותי של אחותי היה קשה. לא היה לה תיאבון, הייתי דואגת להשקות אותה במעט מים כדי שלא תתייבש בחום של גדרה.

אחותי הקטנה שכיום היא כבר סבתא לנכדים, הפכה מאז הטיפולים נגד מחלת הגזזת לילדה חולנית. היא גדלה להיות ילדה, ואחר-כך נערה ואשה עם עצבות פנימית. תמיד היתה רגישה ואני הגנתי עליה. הרגישות שלה מתבטאת מצד אחד בהתכנסות פנימית, דיכאונות, ייאוש, חרדות ומצד שני בהתפרצויות זעם, כעס, צעקות, מריבות יציאה משלווה פנימית בקלות.

אחותי הקטנה לא הצליחה לשמור על מקום עבודה קבוע. לא הצליחה לקיים יחסי זוגיות טובה ונפרדה מבעלה לפני 25 שנים.

עד היום אני מרגישה אחריות כלפי אחותי.

א.כ. מגדרה, 2013 .

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative