גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
"אח אחר" - עדות של נפגע ממחלת הגזזת

היינו שלושה אחים. נולדנו במרוקו שניים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ואחד במהלכה.

היינו חברים טובים. עלינו ארצה בעלייה בלתי לגאלית באוניית מעפילים רעועה.

ההורים שלנו החליטו שמקומנו בארץ הקודש, בישראל ולכן עשו כל מאמץ כדי לעלות לארץ ישראל.

עלינו ארצה בחופזה. מיד עם הגיענו לחופי חיפה היתה תחושה של התרוממות רוח ותחושה של רגע מאושר בקרב העולים. בני המשפחה שלנו כמו כל העולים שמחו מהרגע המכונן הזה. מיד עם הגיענו נשלחנו לרישום בשער העלייה בחיפה. בשער העלייה עברנו בדיקות ובירורים. אחת מפעולות הרישום היתה בדיקה מי מאיתנו נדבק וחלה במחלת הגזזת.

לצערנו, התגלה שהאח הקטן נדבק במחלת הגזזת. לאחר בדיקה הוחלט על טיפול נגד מחלת הגזזת.

ההורים שלנו לא דברו עברית לכן כלל לא טרחו להסביר להם שלוקחים את הבן שלהם לטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת.

הפרידו בינו ובנינו, המשפחה. לא ביקשו רשות מההורים. אמא החלה צועקת כיוון שחשבה שחוטפים לה את הילד בעל הבלורית השחורה המתנפנפת, הילד שחיבק ונישק ויותר מכולנו היה חייכן.

ההפרדה הזו ביננו היתה הפרדה לתמיד.

מאז לא שב הילד שחור השיער החייכן. אלא חזר מישהו אחר - ילדון קרח, עטוי תחבושות על גבי תחבושות מטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת ומשחה צהובה – כתומה שאותן מכתימה. ילדון עם עיניים עצובות, עצוב ומדוכא , שפוף גב ושפוף מבט, הלום מהאירוע שחווה.

אחי, הילדון שהיה מאושר להגיע לארץ ישראל סירב ללכת לבבית הספר , הסתגר בד' אמותיו והתבייש אפילו בפנינו אחיו ובני משפחתו.

אמא הגיבה בבכי והיתה חסרת אונים מול מצבו הפיזי והנפשי של בנה הצעיר. לאחר תקופה ארוכה בה היה שרוי בדיכאון, התכנסנו בני המשפחה והחלטנו שאולי נכון יהיה שיצא לגור בקיבוץ, שם יכיר חֵבְרה חדשה, יוכל לעבד את האדמה ולטפל בעדרי הפרות והכבשים.חשבנו שכשיהיה עסוק בעבודה משמעותית למען עם ישראל ישכח את מצבו הבריאותי והנפשי , ישכח את טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת ויצליח להשתקם ולשוב להיות חייכן.

עד היום לא נרפא

אנחנו במשפחה ממשיכים להרעיף עליו אהבה

להביא הקשבה

וללוות אותו בעצב ובשמחה.

ח.ח. (הפרטים שמורים המערכת)


נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative