גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
חוויה קשה ושמה טִינִיָה, גזזת
החוויה האישית שלי מתחילה במעברת פרדסיה המאוכלסת כולה בעולים חדשים שרובם הגיעו מארצות צפון-אפריקה ובעיקר מלוב. 
עליתי ארצה בת שנתיים עם בני משפחתי בשנת 1950 . 

החוויה אודותיה אני מספרת אירעה בין השנים 1954-1956. המצב המדיני והמצב הכלכלי היה קשה בארץ... 
אנחנו, העולים, התגוררנו בבתים-פחונים , צריפים רעועים. אחת לשלושה חודשים הוריקו את בתי השימוש שהיו בעצם בורות של "בול פגיעה". הבורות הוכנו על ידי האנגלים ששלטו בישראל לפני קום המדינה . 
אני זוכרת ריח נורא, צחנה במעברה וסביבתה. בנוסף, לנגיף הפוליו, שנגס בגופם של הרבה ילדים התמזגה לה מחלת הגזזת. 
מחלת הגזזת התגלתה בבדיקות שנעשו לילדים בגני הילדים ובבית הספר. אי אפשר היה לברוח מקבלת הטיפול נגד מחלת הגזזת. 
הודיעו לאמא שלי , שחליתי במחלת הגזזת ושצריך לספר את כל שערות ראשי ולטפל בי. אמא שלי, שלא הבינה את השפה החדשה – עברית, ולא הבינה כלל -מה מבקשים ממנה,  אולם, הרגישה בחושיה, באינטואיציה שלה -שמשהו לא טוב קורה. משהו באינסטינקט האימהי שלה קרא  בקול:"לא! לא! לא!".

למרות זאת אחותי הגדולה ליוותה אותי במסע הייסורים שלי - טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת. 
במהלך הטיפול שמעתי צעקות וצרחות של בכי מכל החדרים בהם היו ילדים מסכנים שחלו במחלת הגזזת וטופלו בטיפול הנוראי כמוני. 
הטיפול נגד מחלת הגזזת, אצלי, התחיל בתספורת. סיפרו אותי ואחר כך מרחו שעווה חמה ישר על גבי הקרקפת עם פצעי הגזזת. אחר כך תלשו לי את השערות שנותרו. אני זוכרת שבכיתי מאד וצעקתי. 
בזיכרוני, אני רואה את מראה הזבובים שחגו סביב הראש שלי אחרי טיפול במחלת הגזזת ואת זמזומם מעל ראשי. האחיות המטפלות ניסו לשווא להרגיע אותנו, הילדים, ללטף ולחבק אותנו שלא נבכה. 
בשלב הבא הכניסו לי את הראש למכונה. גם התהליך הזה היה מאד לא נעים. אמרו שאסור לזוז כי אם אזוז משהו רע מאד יקרה לי.
בהמשך אני נזכרת במריחת היוד הצהוב על גבי הקרקפת הפגועה והדואבת. אני יכולה להרגיש את הנוזל נוזל מכל צידי ראשי .
אחר כך עטפו לי את הראש במטפחת לבנה, המטפחת היתה מעומלנת ונדף ממנה ריח טוב לעומת הריח שאפף את חדרי הטיפול נגד מחלת הגזזת. 
החזרה לשגרה הביתה היתה סיוט. התלמידים  התייחסו אליי באופן מביש ומעליב. הילדים לעגו לי וקראו לי טיניה....טיניה.....(כלומר גזזת). כל כך נעצבתי מההשפלות שלהם. ולא הייתי יחידה. היו עוד ילדים שחוו חוויה דומה לשלי של פגיעה והשפלות בנוסף לתחושה הקשה לאחר טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת.
את המילה טיניה אני לא אוהבת  היא מעוררת בי חלחלה וכאב נפשי ופיזי.
אמא כל כך התחשבה במצבי הנפשי כילדה שלא סרקה את שערות אחיותיי ליַדי שמא איעלב או אפגע. 
עד שלא החל לצמוח לי השיער נמנעתי לצאת מהבית. אחרי תקופה צמח לי השיער אבל צמח בצורה דלילה. 

י.א. (השם המלא שמור במערכת )


נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative