גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
משפחה בטיפול

נולדנו בעיר פס , העיר השנייה בגודלה במרוקו.

היינו 4 אחים: בת ושלושה בנים. עלינו לארץ בשנת 1948 .

כולנו נחשפנו לטיפול נגד מחלת הגזזת.

אח מס' 4: "אני הייתי בתקופת הטיפולים נגד מחלת הגזזת- בן 5.

אני זוכר שהאחים הגדולים נלקחו לטיפול נגד מחלת הגזזת וחזרו מגולחים, ללא שיער. ושמו משחה צהובה על הקרקפת והקרקפת נצבעה צהוב. אני זוכר, אחי הבכור, כמה סבלת מכאבי ראש איומים והרגשת בערה בקרקפת. אבא טיפל בך במסירות ואהבה אבל היה מאד מודאג."

האח הבכור: "איך א-תה זוכר את התקופה הזו?!

אבא חשב שאם הוא ישים הרבה יוד על גבי הקרקפת, זה יכַלה את מחלת הגזזת ואנחנו נבריא יותר מהר.

אני זוכר כמו היה היום...שלא יכולתי לעמוד ב"שריפה" הזו על גבי הקרקפת שלי. הרגשתי שאני עלול להשתגע – צעקתי מרב כאב ובכיתי מחוסר האונים.

אבא ראה את הכאב והקושי שלי ושטף לי במים חלק מהיוד במטרה ש"ישרוף" פחות. הקרקפת שלי היתה עדינה ודקיקה אחרי טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת ותלישת השערות. אבא השתדל לא להכאיב כשטיפל בי אבל, אפילו מגע המים היה בלתי נסבל."

האחות: "אני ממש רואָה את התמונה הזו לנגד עיני. אבא היה מודאג."

אח 4 : "מאז הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת שקיבלת - כל מה שביקשת מההורים - קיבלת . הם כל כך ריחמו עלייך. ראו כמה סבלת. ההורים ראו איך אתה הופך להיות נער ואדם עצבני מאז הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת.

באמת היית אומלל.

וההורים רצו לפצות אותך בדרכים שונות."

אחות: "זוכרים שהילדים היו לועגים למי שעבר טיפול בגזזת והיתה לו קרחת ?

ואתה, אחי הבכור, היית נפגע בשביל כולם, מתעצבן ומחטיף לכל אחד מהם מכות."

האח הבכור: "אני זוכר שהרגשתי בושה למראה שלי. הייתי נער בגיל ההתבגרות, זה גיל שלמראה החיצוני יש חשיבות גדולה ואני... אני הייתי קרח - הקרקפת שלי היתה כמו "טוסיק של תינוק".

בנוסף הרגשתי כל שעות היממה שהקרקפת שלי "בוערת" והסבל היה נורא.

השתדלתי לא לצאת מהבית וכשיצאתי מהבית הילדים שראו אותי היו מקניטים אותי – הייתי מחטיף להם כהוגן והם היו נבהלים ובורחים.

באמת אני האח הכי עצבני בבית, הא?!"

אחות: "אתה זוכר איפה נתנו את הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת?"

האח הבכור: "אני זוכר שגרנו בתקופת הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת בשכונת בית אליעזר, התהליך התחיל בבדיקה בקופת החולים ואחר כך שלחו אותי לטיפול בהקרנות במחנה דורה."

אחות: "זכור לי שהיה מבנה קטן ובמבנה היה חדר-אחות."

האח הבכור: "בחדר הזה האחות לבשה חלוק לבן. היא טיפלה במיוחד בילדים שחלו במחלת הגזזת. אני זוכר שחבשה כובע אחיות מחובר עם סיכות לשיער ועליו רקום בחוט ציור של מגן דוד אדום."

האחות: "האחות היתה בודקת את הקרקפת: מצב צמיחת השיער, כמות הפצעים, מטפלת בשעווה או פינצטה לפי הצורך ולבסוף מפנה לטיפול בחשמל שהיה נעשה על ידי מנורה כחולה שהיא הפעילה בחדר אחר, חשוך."

האח הבכור: "זו היתה תקופה חשוכה בשבילנו..."

התקופה בה היינו מטופלים נגד מחלת הגזזת בקרחת, ביוד ובהקרנות חיזקו את הקשר בננו מאז ועד היום. אנחנו מחַזקים זה את זה כל הימים -בימים הנעימים יותר והנעימים פחות בהם עולים הזיכרונות הקשים.

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative