גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
חלווה וגזזת

נולדתי בעיראק לאחר מלחמת העולם השנייה ,בשנת 1945.

במסגרת "מבצע עזרא ונחמיה" בשנת 1950, עלינו לארץ כל בני המשפחה , ברכבת האווירית ההיסטורית בין בגדד, עיר הבירה , לנמל התעופה בלוד.

לאחר הנחיתה על אדמת ארץ הקודש, התקבלנו על ידי פקידי הסוכנות היהודית. במהלך הקליטה שלנו היה בלבול רב, לא הבנו עברית ולא מה מבקשים מאיתנו .

אחד הרגעים המצחיקים בקליטה בארץ היה כשהפקיד שטיפל בנו שאל: "מה שם המשפחה?"

בני המשפחה שלי: הסבא והסבתא, הדודים והדודות לא הבינו מה שואלים אותם מחד ומאידך היו רעבים אחרי שלושה ימים ולילות בדרכים - שהם חשבו ששואלים אותם מה ירצו לאכול , הם מיד ענו "חלווה" הבעיה נוצרה כשהם ביקשו לאכול... והפקיד חשב שזה שם המשפחה ומאותו היום שם משפחתנו היה – חלווה!

לאחר תהליך הרישום הפנו אותנו לשכונת אוהלים בחולון . צפיפות וחום היו מנת חלקנו ובְּלִיל השפות היה רב.

אני זוכר את עצמי מתבונן ומאזין היטב למתרחש סביבי. הייתי ילד סקרן מאד.

התאקלמנו לאט ולאחר תקופה עברנו מהמעברה למגורי קבע.

בד בבד עם המעבר למגורי קבע אחַי הגדולים הועברו להתגורר בפנימייה לבני נוער, בהמלצת העובדת הסוציאלית שסיפרה להורים שלי , שבפנימייה מקבלים השכלה, חינוך, שפה ואוכל חם.

בתקופת עלייתנו ארצה , הונהגה מדיניות תקצוב המכונה בפי כל "תקופת הצנע" ההורים דאגו שלא יוכלו לפרנס את שבעת הילדים , בנוסף מגורי הקבע שלנו היו אף הם קטנים וההורים נענו להצעתה של העובדת הסוציאלית והסכימו לשלוח את "הגדולים" לפנימייה.

אני והאחים הקטנים נשארנו לגור עם ההורים בחולון.

כשהייתי בכיתה ג' , במהלך בדיקה שגרתית של אחות בית הספר, היא גילתה שחליתי במחלת הגזזת. הראש שלי היה מלא בפצעים אדומים ואמא חששה שאדביק את אחיי הקטנים במחלת הגזזת. בעצת אחות בבית הספר ואחות קופת החולים , אמא לקחה אותי לטיפול בבית חולים . בבית החולים היתה גינה גדולה. בגינה צמחו עצים רבים וגם עץ תאנה, שאהבתי לקטוף מפרותיו המתוקים.

אבל, כל הטוב הזה נגמר כשהחלו הטיפולים במחלת הגזזת: שמו לי מכונה חשמלית גדולה על הראש. הטיפול במכונה - לא כאב.

לעומת זאת, כששמו לי שעווה חמה על הראש ותלשו את השיער מהקרקפת זה כאב מאד. אחר כך שפכו יוד צהוב- כתום על גבי הקרקפת ובה פצעי הגזזת כשהיתה "נקייה משׂערות".

אחרי הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת הרגשתי לא טוב, סבלתי מהקאות וכאבי ראש.

לפני כל טיפול נוסף בהקרנות נגד מחלת הגזזת שלשלתי, כנראה מפחד ומלחץ:

פחדתי להיות בחדר הטיפולים לבד.

פחדתי שיחפשו בראש שלי שׂערות חדשות שצמחו על הקרקפת הקֶַרחת בין הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת – וייתלשו אותן ללא רחמים עם פינצטה.

סבלתי כאבי ראש קשים מנשוא בכלל ולילד צעיר כמוני בפרט ואמא השתדלה לנחם אותי .

אחרי הטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת, אמא ניחמה אותי ונתנה לי – קוביית חלווה.

בשבילי היה זה מעדן מתוק שהזכיר את העלייה מעיראק ולא רק שם משפחה...

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative