גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
קשר מיוחד בין אחות בכורה ואח צעיר

"עלינו לארץ ישראל בשנת 1951 מעירק. עלינו עם ההורים וכבר אז היינו ארבעה אחים: אחות בכורה ועוד שלושה אחים.

האחות הבכורה :"אני הייתי הבכורה והוא היה הצעיר."

האח הצעיר: "אני הייתי בן 6-7 שנים. עליתי לכיתה א'...היו לי פצעים על הראש והלכתי להיבדק זה היה כשעלינו בשער העלייה, בחיפה"

האחות הבכורה : "היתה לך מחלת הגזזת, זוכר?!

אני זוכרת שאבא לקח אותך לטיפולים. אבא קרא לזה טיפולים בחשמל נגד מחלת הגזזת. אבא הסכים שגם אני אצטרף ואבוא איתכם לטיפולים . אני זוכרת שהיו שם עוד ילדים שחלו בגזזת ובאו לטיפולים."

האח הצעיר: "אני זוכר הרבה ילדים שחלו בגזזת.

אני נזכר שאבחנו אצלי מחלה בראש, היו לי פצעים של גזזת והחליטו לטפל בי.

אבא היה מחזיק לי את היד כשהמתנו בתור להיכנס לחדר חשוך מאד.

בחדר היו מכונות. לי שמו מנורה כחולה על הראש. הייתי בחדר לבד.

פחדתי מאד ודמיינתי, כאילו, אבא ממשיך להחזיק לי את היד. לא זוכר כמה זמן הטיפול ארך אבל אני הרגשתי שזה הרבה זמן."

האחות הבכורה : " אני זוכרת שהכניסו אותך לבד לחדר חשוך שהיו בו מכונות חשמל. ואתה סיפרת לנו אחרי שיצאת שהכניסו את הראש שלך למכונה של חשמל.

אני זוכרת כמו היום, שהיית בוכה כל כך והעיניים שלך היו נפוחות, הפנים שלך היו שטופות דמעות. צעקת והלב שלי היה נקרע - את הצעקה שלך אני שומעת בכל רגע שאני נזכרת בטיפולים הללו. כל כך היה לך קשה להיפרד מאבא וממני כדי להיכנס לטיפול הנוראי נגד מחלת הגזזת."

האח הצעיר : "מחוץ לחדר הטיפולים נגד מחלת הגזזת חיכו לי תמיד אבא ואחותי.

ביני ובין אחותי הגדולה היה קשר מיוחד לאורך השנים ,הקשר הזה נשאר כך עד היום כשאנחנו בעלי משפחות גדולות וכבר נהיינו סבא וסבתא לנכדים.

את חושבת שאולי...הקשר הזה התחזק בעקבות מחלת הגזזת שבה חליתי והטיפולים שעשו לי בראש ?!

אני זוכר שהנוכחות שלך הייתה מרגיעה אותי וזו כנראה אחת הסיבות שאבא הסכים שתלווי אותנו לטיפולים נגד מחלת הגזזת.

אני זוכר שהייתי בוכה כי היה לי פגם בראש. וגם ששמו לי משחות ועליהן תחבושות. המשחות שרפו לי נורא. אני זוכר שהרגשתי לא נעים. אני הייתי בוכה בקול ואת הרגעת אותי.

בנוסף , אני נזכר, שהיה שם גם אח או רופא שעשה לי את הטיפולים נגד מחלת הגזזת וגם הוא ניסה להרגיע אותי. הוא לבש חלוק בצבע לבן ארוך. אחרי הטיפולים אני זוכר שהוא נתן לי כובע "טמבל" לחבוש על הראש בצבע חאקי. "

האחות הבכורה: גרנו בשער עלייה ואחד התפקידים שלנו, הילדים, היה להביא אוכל לכל המשפחה. והיינו עומדים בתור ארוך. כשהיו רואים אותך עם הפצעים והתחבושות כולם היו בורחים ומתרחקים. אני הייתי כל כך נעלבת בשבילך . דמעות היו ממלאות את עיניי ומהר ניגבתי כדי שלא תִראה וגם תתחיל לבכות. רציתי לחזק אותך ואם הייתַ רואה אותי בוכה הייתי מחלישה אותך.

בכל מקום אליו הלכנו העליבו אותנו על מחלת הגזזת שלך.

גם כשהלכת לבית הספר הילדים בכיתה לא רצו לשבת לידך.

תמיד היית יושב בפינה נידחת.

אני זוכרת שמספר פעמים הילדים היו מכים אותך ומעליבים. והיית חוזר מבית הספר בוכה מהעלבונות.

הטיפול נגד מחלת הגזזת, מהם סבלת נמשכו מספר חודשים. במשך זמן רב לא צמח לך השיער. ולאחר אותה תקופה כאשר החלו לצמחו שיערות הן היו דלילות והיו לך פצעונים קטנים בראש שנשארו גם היום.

גם לאחר שנים, כשהיית בחור צעיר בן 24 שנים גדלת להיות עצבני ומדוכא.

ניסית לבנות חיים חדשים , התחתנת ונולדו לך ילדים.

לימים, כתוצאה ממצבך הנפשי לאורך השנים, כשאתה אב לארבעה ילדים , קצה נפשה של אשתך מהחיים במחיצתך - אדם רוגז ומדוכא ואף ריחמת עליה ולכן החלטתם להתגרש.

אתה גם חושב שבעקבות יחס החברה אלייךָ בילדותך אבדת אמון בבני אדם?

אתה חושב שבעקבות הניסיון שלך ל"היעלם" בכיתה נפגעת גם מבחינה לימודית?

עזוב... אל תענה לי...

אני אוהבת אותך כמו שאתה- אחי הקטן. "

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative