גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
אמא אחת יכולה לגדל 10 ילדים

אני הבן הבכור של המשפחה. אחרי נולדו עוד  4 ילדים.

עד היום אנחנו קשורים זה לזה. אולי זה קשר חזק ואמיץ  בעקבות טיפולי ההקרנות בגזזת שקיבלנו יחד בילדותנו כתנאי לעלייה ארצה בשנת 1963 .

אבינו עליו השלום נפטר והוא בן 36 . הותיר אחריו אותנו-  חמשת ילדיו. אני הבכור הייתי בן 10 כשהוא נפטר. אמא טיפלה בנו ודאגה שנעלה לארץ הקודש .

תחילה עזבנו בחשאי את קזבלנקה, מרוקו באמצעות אוניה והגענו למרסיי.

בדרום צרפת ליד העיר מרסיי היה מחנה שכונה "מחנה היהודים" . המחנה הוקם על ידי ממשלת צרפת שראתה לנכון לסייע לתנועה הציונית ולעולים לישראל בדרכם לעתיד חדש לאחר המלחמה. היה זה מחנה קבע, בנוי אבן והתנאים ששררו בו היו טובים.

העולים , כמונו שעלו ממרוקו נאלצו לעבור תהליכי מיון במהלכם נבדק מצבם הבריאותי, גודל משפחתם וכן התחייבותם לעבודה חקלאית. המחנה היה מהראשונים שפעלה בו מחלקת העלייה והסוכנות היהודית. הם קיימו פעילויות חינוכיות כולל לימוד עברית.  

חיכינו שיעלו אותנו לארץ ישראל.

לצערי, במהלך השהות והציפייה לעלות ארצה הרופאים מטעם הסוכנות היהודית אבחנו שחלינו במחלת הגזזת.

אמא, שגידלה אותנו לבדה לקחה אותנו לטיפולים נגד מחלת הגזזת.

סִבלנו – היה סבלה.

מחלתנו – הייתה צָערה.

חשקנו שיניים – והיא חשקה שיניים יחד איתנו.

לאחר הטיפול הראשון – היינו חמישה אחים קרחים. גם הבנים וגם הבנות.  כינו אותנו "משפחת קרחת".

תחילה שמו לנו כמו שעווה על גבי הקרקפת ותלשו את השערות. היה זה טיפול כואב ביותר. לבנות קודם גזזו את השערות ואז עשו עם השעווה הזו.

אחרי הטיפול נגד מחלת הגזזת  הרגשתי שהקרקפת שלי נפרדת מהגולגולת.

להשלמת הטיפול הנורא הוציאו בעזרת פינצטה "שערות סוררות" במטרה שהקרקפת תהיה חלקה ונטולת שיער - זה זיכרון נורא של כאבי תופת.

אחרי כן שמו מכשיר על הראש-  זה היה המכשיר שעשה את ההקרנות נגד מחלת הגזזת.

כל אחד מאיתנו קיבל 3 טיפולים נגד מחלת הגזזת אך ההשפעה על הגוף הייתה לגמרי שונה:

אחותי שרה – סבלה סחרחורות והקאות. ראשה כאב ודמעות זלגו מעיניה מעוצמת הכאב.

אחי שמעון – הרגיש גירודים עזים עד זב דם וכאבי ראש.

אחי אשר – המשיך כרגיל. היה עסוק בליצור חברויות עם שאר העולים ולהקשיב לשפות הנוספות של עולים מאירופה וניסה ללמוד. בעברו היה דיפלומט המשרת את מדינת ישראל.

והאח הקטן שהיה בן שנה וחצי התנחם מהטיפולים כשנצמד לחיק אמא וינק עד גיל מאוחר. 

אני?

אני החזקתי "פאסון" הייתי הבכור, היחיד שבאמת יכול לעזור לאמא . היו לי כאבי ראש עזים אבל הראיתי לאמא שהכל בסדר.

אמא היקרה עליה השלום הצליחה לטפל, לדאוג, ללטף, לחבק, להקשיב ולהכיל את כולנו.

וכמו שנאמר בפתגם עממי מוכר: אמא אחת יכולה לטפל בעשרה ילדים, ההפך – לא בטוח...

כשכבר הבראנו ממחלת הגזזת אחרי הטיפולים בשיער ובהקרנות ביקשנו לעלות לארץ.

קיבלנו סירוב.

שאלו את אמא: "מי יפרנס אתכם?"

אז אמא ענתה להם- שהיא תגדל ותפרנס אותנו בכבוד – וכך היה. 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative