גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
צלקת נפשית ושמה גזזת

בראש השנה התשי"א שנת 1950 , ילדתי את בִּיתִי החמישית מבין ששת ילדיי. תינוקת חייכנית, שקטה וחמודה ואז טרם נודע עתידה.

במלאת לה 4 שנים עברנו,בני המשפחה, לגור ברמלה, בה גרנו כעשור.

בבדיקה של אחות בית הספר,בהיותה בת 8, התגלה שחלתה במחלת הגזזת. למחרת נשלחה לטיפול נגד מחלת הגזזת בעיר מגורינו . הטיפול החל בגילוח ראשה הקטן, שיערהּ הארוך נותר מפוזר על רצפת החדר. היה זה אחד מרגעי השבר שלה.

אחרי הטראומה שהפכה אותה קֵרחת , הוכנסה לחדר, לבדהּ, בו נעשה לה טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת. כשיצאה מהטיפול, חיוורת והמומה , סיפרה לי ששמו לה על הראש מכשיר חשמלי.

בתום קבלת הטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת חבשו את ראשה בתחבושות ודמעות רבות זלגו על לחייה. בפעמים אחרות מרחו משחות על הקרקפת הגלויה של ילדתי, אחר כך חבשו את הראש בתחבושות. המשחות על הראש הדיפו ריח רע. ולא די בכל הטיפול הנורא , היא סבלה גירודים עזים בקרקפת והרגישה בכל שעות היממה תחושה שעשרות נמלים קטנות מטיילות על ראשה ובתוכו.

הבת שלי כאבה וסבלה רבות, וחווית הגזזת היתה חווית ילדות קשה.

הטיפולים הקשים בהקרנות נגד מחלת הגזזת לוו בסחרחורות והפרעות בראייה בעינה השמאלית.

עד שהבנתי מה קורה לבת שלי , היה מאוחר והנזק הפיזי והנפשי - נגרם.

לעיתים, חולפות בראשי מחשבות עצובות, שאולי נעשו עליה ניסיונות ללא הצדקה רפואית.

כשכבר חשבתי שמצבה הפיזי והנפשי השתפר ותוכל לחזור לתפקוד רגיל בבית הספר, היא הגיעה לכיתה והילדים בכיתה נרתעו ממנה, ולא די בכך ,גם הורי התלמידים בכיתה אסרו עליהם להתקרב אליה כי היה לה מראה "מצורַע וחולֶה". ואכן, בנוסף להשלכות הרפואיות- אף ילד או ילדה לא החליפו איתה מבט, מילה, חיוך.

רֹב שנות ילדותה , סירבה לצאת מהבית כיוון שהרגישה שחזותה מזעזעת למראה. ביטחונה העצמי היה ירוד והיא היתה נחבאת אל הכלים.

לצערי, רק כשבגרה אזרה אומץ וסיפרה לי על התעללות חבריה לספסל הלימודים.

לוּ ידעתי אז מה שנודע לי במהלך השנים - כי בני כיתתה היו עולבים בה; אורבים לה בהפסקות; מתעללים בה ומשפילים ומושכים את הכובע או המטפחת שעל ראשה על מנת לחשוף את קרחתה- לו ידעתי - הייתי מגיבה אחרת ...

שיערות לא צמחו לילדה המסכנה שלי עד גיל 21 . כשהחלו צומחות השערות היה זה לאחר התערבות רפואית וטיפולים רבים שעלותם גבוהה.

מהצבא שוחררה בגין "אי-התאמה" . עובדה שהעיבה עליה ועודדה יחס חברתי שלילי כלפיה ולעיתים מנע ממנה להתקבל למקומות עבודה שונים.

היא התחילה לעבוד במִספרה באזור מגוריה. שמחתי, חשבתי שסוף-סוף יעלה חיוך על פניה ותוכל להשתכר בעצמה ולהיות עצמאית , למרות זאת היה לה קשה נפשית לעבוד עם אנשים.

בת 27 נישאה ביתי. עמדה תחת החופה הלבנה והינומה לבנה חוברה לפאה נוכרית. חשבתי שאולי מצאה אהבה ותהיה מאושרת ככל בנות ישראל ביום חתונתן. דמעות אחזו בעינייה כאילו מנסות להיקוות בעפעפיה ואחר כך זלגו על פניה העצובות.

לאחר כחמש שנים התגרשה בתי מבעלה ולהם 2 בנות.

רֹב חייה חיה בִּתי בתחושת עצבות ודיכאון, היתה אומללה, חסרת אונים , עדינה ושברירית.

מילדותה המוקדמת ועד היום העדיפה להתרחק מחֵבְרָה.

במהלך השנים ניסתה להתאבד מספר פעמים מחוסר היכולת להכיל את הטראומה שחוותה בילדות.

פוחדת שדבר עברה יוַדע לבנותיה כדי שנפשן לא תיפגע.

לפני שנה הצליחה והלכה לעולמה.

יהי זכרה ברוך.

(עדות של י.ס. הפרטים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative