גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
זיכרון של ילדים

נולדתי בקזבלנקה בשנת 1951 שלישי אחרי שני אחים. אהבתי את מקום מגוריי, הבית, הסביבה. למדתי ב"בית ספר אליאנס" ואהבתי ללמוד.

כילד הרגשתי שיש התרחשות והתרגשות אצל המבוגרים. לא ידעתי להצביע על המהומה.

גם כששאלתי והתעניינתי אצל הוריי – העניין היה סודי . התבוננתי ארוכות בהבעות פניהם ונוכחתי לראות שהיו להם סימנים מוסכמים רק להם.

שיחות רבות התנהלו כשאנו הילדים היינו במרחק מהמבוגרים או אחרי ששכבנו לישון.

בעוד בביתי מתחוללת ההתרחשות הרגשתי גם התרחשות בקרב המבוגרים בבית הספר.

אחת ההתרחשויות הייתה בדיקות רפואיות. התחילו לעשות לנו, הילדים, בדיקות שונות. אחת הבדיקות התקיימה בחדר האחות בבית הספר. לעתים הגיעו אנשים מחוץ לצוות בית הספר לבדוק אותנו.

היום, בדיעבד, אני יודע שההתרחשויות היו קשורות בקשר ישיר לעלייה ארצה.

אחת ההתרחשויות הייתה כשבדקו אותי ועוד תלמידים ונשלחתי לטיפולים נגד מחלת הגזזת בבית חולים שהיה קרוב לבית הספר.

בבית החולים היו מאד רציניים. נעשו לי שוב בדיקות בקרקפת לוודא שאכן נדבקתי במחלת הגזזת וכשנוכחו לדעת שכן נדבקתי במחלת הגזזת - התחילו הטיפולים:

תחילה מרחו לי חומר שאחריו כל השער נשר לחלוטין. בהמשך הטיפול שמו מכונה מעל הראש והיו סימני חיצים שחילקו את הראש לרבעים על פי הסימונים עשו את ההקרנות. בכל פעם הקרינו על רבע אחר בראש שהיה נגוע בנגעי הגזזת.

שמו משחות שונות כל הזמן ובנוסף שמו לי נייר לבן אתו היו קושרים את הקרקפת . זה היה סוג נייר לבן שזכור לי בתחושה של ניילון. אחרי הטיפולים הרגשתי מסוחרר וחלש.

כשהלכתי לטיפולים עם צוות בית הספר וחזרתי מהטיפול לבית הספר – נכחתי בכיתה אבל- לא למדתי דבר. כשהלכתי לטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת עם אימא – הייתי חוזר אייתה לביתנו ושוכב כל היום חסר אונים, מסוחרר וכאוב מכאבי ראש עזים.

בתקופת הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת נמנעתי לצאת מהבית כיוון שחשתי ברע וגם מפני שהתביישתי להיראות במצבִי בחברה.

אחת התמונות באלבום התמונות המצומצם (מי צילם בתקופה הזו!!!), בה אני מצולם לפני העלייה לארץ כשאני קרח וחובש כובע ברט שתפקידו היה להסתיר את הקרחת ותחושת האי נוחות אייתה הסתובבתי.

אירוע נוסף שהייתי שמח לשכוח התרחש כשהתלמידים שלמדו איתי בכיתה החליטו להתעלל בי ולהוריד את הכובע שחבשתי –לו ידעו שארגיש במערומיי...אני בטוח שהיו נמנעים מחוויה זו. לשמחתי לאחר תקופה ארוכה החל השיער לצמוח.

אחר כך נשלחנו למחנה מעבר בצרפת, שם שוב בדקו את ראשי – הרגשתי מדוכדך, ידעתי מה מצפה לי אם שוב יחליטו שחליתי במחלת הגזזת.

לשמחתי קיבלנו אישור עלייה לארץ – היה זה אישור מתנה עבור כל בני המשפחה לכבוד בר המצווה שלי ואכן משפחתי ואני עלינו לארץ ישראל אחרי שבוע.

מיד כשדרכה כף רגלינו על אדמת הקודש נשלחנו בחסות החשיכה למעברת בית שאן. אני הייתי חלש מאד והיטלטלנו בדרכים.

לשמחתנו לא שוכנו באוהלים אלא בשיכוני רכבת של צריפונים.

לסיפורי מעברת בית שאן כבר קצרה היריעה...

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative