גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
אבא בגן עדן ואני...?

כפר האמנים בעין הוד השכנה ואני נולדנו יחד בישראל בשנת 1953 .

אני, הבכורה מבין ילדי המשפחה ובִּין רגע הפכתי את הורי למשפחה. הבאתי הרבה אור ושמחה לבית המשפחה.

לצער בני המשפחה המורחבת והמשפחה הגרעינית , אבי נפטר ממחלה כשהייתי בת 6, זמן קצר לאחר שעליתי לכיתה א' בכפר שלנו, כפר פוריידיס.

אחיי, אחיותיי ואני התאבלנו רבות במהלך השנים וגדלנו על אובדן האב. השתדלתי להיות חזקה עבור אחיי ואחיותיי שהיו קטנים. סייעתי לאמא ומאז הפכנו להיות נשמות קרובות – קרובות.

שנה חלפה, גדלתי ועליתי לכיתה ב', מחוזקת מהחיים ומהחום שהעניקה לי אמא בבית. הייתי ילדה טובה ממושמעת, חייכנית ואופטימית שאוהבת ללמוד, לקרוא ולדעת על העולם בכל תחומי החיים . הייתי בעלת שתי צמות ארוכות- ארוכות ושחורות כַּלַיְלה אותן קלעה לי אמא בכל בוקר אחת בכל צד.

באחד הימים נכנסה אחות בית הספר לכיתה וביקשה לבדוק אותנו, הילדים.

הסייעת של אחות בית הספר היתה קרובת משפחה והרגשתי בבדיקה הזו בנח.

חשבתי שבאו לבדוק לנו את הראשים אם נדבקנו בכינים...

לאחר בדיקה מעמיקה לאחות התברר שאני ועוד מספר ילדים חלינו במחלת הגזזת.

האחות הגיעה לביתנו יחד עם בת המשפחה ועדכנה את אמא במחלה והטיפול בה והסבירה בסבלנות וברצינות רבה שעליי לגשת במהירות לקופת חולים.

אמא היתה מאד מודאגת, מאז מות אבא כל מחלה הפחידה אותה.

היא לקחה אותי לקופת חולים בעיר חדרה. שם נבדקתי והוחלט שאכן חליתי במחלת הגזזת ולכן נשלחתי לטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת בעיר הסמוכה- חיפה.

נסענו לעיר חיפה, הנסיעה היתה מטלטלת. לאחר שהגענו לשער העלייה, חיכינו בתור הארוך של ילדים וילדות נוספים שחיכו לטיפול הנוראי בהקרנות נגד מחלת הגזזת:

תחילה גילחו לי את השערות מהראש. הייתי בהלם ובאלם. אני זוכרת שלא הוצאתי ולו הברה אחת מהפה. רק הרגשתי מין "גוּלה בגרון" שהחזקתי אותה חזק - חזק כדי לא להתחיל לבכות.

אחרי כן אני זוכרת, שמרחו לי חומר שורף על הראש אחריו התעלפתי. זה היה יותר מידי כואב ויותר מידי הלם לילדה בת 7.

אחרי שהאחיות הצליחו לאושש אותי חבשו לי את הקרקפת הקֶרַחת. בכיתי וגם אמא שלי, עליה השלום, בכתה מהמראה הנורא שלי.

בכוחות חלושים הוכנסתי לחדר בו הושיבו אותי על כסא. אמא לא הורשתה להיכנס לחדר הזה איתי. בחדר הזה חבשו לי מין "סיר" על הראש נשארתי לבד בחדר הזה.היה זה החדר שבו נעשו לי טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת.

בסיום הטיפול של אותו היום, היטלטלנו באוטובוס חזרה הביתה. הייתי חלשה, מסוחררת וחסרת אונים.

אחרי יומיים חזרתי לספסל הלימודים בכיתה. בכל יום היתה קוראת לי אחות בית הספר לחדרהּ. היא הייתה מורחת לי על הקרקפת חומר נוסף , החומר שרף מאד ובעוד הקרקפת שלי "בוערת" וכואבת היא עטפה לי את הראש בתחבושת ועליה מטפחת ראש. היה לי קשה להתרכז בחומר הנלמד, הייתי עייפה ומותשת. אבל התאמצתי כי היה לי חשוב ללמוד ואהבתי ללמוד.

עד היום יש לי סימנים על הקרקפת זיכרון נוסף לטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת שעברתי.

מאז ועד היום הסירו לי מס' נגעים מהקרקפת אשר נשלחו לביופסיה שם התברר שהנגעים הם סרטניים.

מאז הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת אני סובלת מכאבי ראש עזים ומטופלת במשככי כאבים אפקטיביים במהלך השנים.

בנוסף אני סובלת מבעיות שינה קשות שמלוות אותי לאורך השנים מתערבבות עם תמונות של הטיפולים הקשים והסיוטיים שעברתי  במבט אחרוה הייתי צריכה ללכת לעורך דין רשלנות רפואית.

מאז כיתה ב' ועד היום לא ארך לי השיער ונשאר בדלילותו.

למרות כל ההיסטוריה האישית שלי התמודדתי, התחתנתי, למדתי באוניברסיטה וגידלתי 3 בנות-

להן לא גזרתי מעולם את השיער!

(סיפרה: ש.ס. הפרטים המלאים שמורים במערכת)

 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative