גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
יחד זה הכח שלנו

הינו שלושה אחים. שלושתנו טופלנו בהקרנות נגד מחלת הגזזת.

גרנו בעיר התחתית בחיפה, העיר השלישית בגודלה בארץ לאורך השנים.

אבא היה מנהל בית ספר בעיר, הוא היה איש מכובד והיה עסוק במשימת החינוך שלקח על עצמו. הערצנו את אבא בעל אישיות יוצאת דופן: מחד רך ואוהב ומאידך קשוח וסמכותי.

אמא ז"ל ,היתה עקרת בית, גידלה אותנו וטיפלה בנו לאורך השנים.

אמא לקחה אותנו לטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת.

אולם, אמא היתה יד ימינו של אבא בעבודה, בבית הספר, בעבודות הדפסה שונות, במילוי מקום מורה שחלתה או יצאה לחופשת לידה.

וכשאבא נזקק לעזרת אמא, הוא שילם כסף לשכן שלנו כדי שהוא ייקח אותנו, במקום אמא, לטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת.

אני הייתי "ילד –סנדביץ''" אחי הגדול היה בן 14, ואחותי הקטנה היתה בת 5 .

למרות פער הגילאים בננו, בזכות התקופה הקשה הזו היינו יחד , עברנו את כל הכאב הפיזי והנפשי יחד, נקשרנו זה לזה ועד היום משפחותינו קשורות בעבותות.

במהלך הטיפול נגד מחלת הגזזת שמו לי על הראש טסה מרחו שעווה ותלשו בכֹח את שערות הקרקפת . מריטת השערות היה רגע קשה פיזית ונפשית. זה היה נורא ואיום. כַּאב מאוד. הרגשתי כאילו תולשים לי את העור מהקרקפת ועוד רגע המח שלי יוצא החוצה. את השערות הנותרות מרטו עם סכין כמו מריטת הנוצות של עופות אצל הקצב אצלנו בוואדי. זה היה משפיל וכואב.

אמא דאגה לנו מאד ולאחר הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת טיפלה במסירות עם משחות מסריחות בבית אחר כך חבשה את הראש היטב ובאופן מהודק.

הלוואי שהיינו היחידים שקיבלו טיפולי הקרנות נגד מחלת הגזזת - ילדים רבים, כמונו, במגוון הגילאים, שהגיעו לטיפולים נגד מחלת הגזזת בכו נורא. זה אחד הזיכרונות שחוזרים אלי בכל לילה, רגע לפני שאני נרדם אני שומע את הבכי הנורא...

אני זוכר שהאנשים שעשו לנו טיפול בהקרנות דיברו בשפה העברית בינם לבין עצמם.

הם דיברו עברית גם עם השכן שליווה אותנו ועם אמא. אחותי הקטנה ואני, דוברי ערבית, לא ידענו עברית ולא הבנו מילה מהנאמר בנוגע לטיפולים. אני רק התחלתי ללמוד את אותיות הא-ב העברי בבית הספר.

לאחר השיחה של האחות ,שטיפלה בילדים שחלו במחלת הגזזת, עם השכן ,הוא היה מחכה לנו מחוץ לחדרי הטיפולים ובתום הטיפול החזיר אותנו הביתה.

בנוסף לכאבים, לחוסר האונים ולקרחת נוסף לחיינו קושי אחר – הקושי החברתי, הילדים בשכונה לא רצו לשחק איתנו. הם לא ידעו מה זאת מחלת הגזזת, לא הבינו שזו מחלה ושאנחנו מטפלים בה וסובלים מאד הן מהטיפולים והן אחרי הטיפולים. הילדים סירבו לשחק איתנו לכן בילינו את כל שעות הימים של אותה תקופה בבית.

אבא ואמא הרעיפו עלינו אהבה- אני מאמין שבזכות האהבה הזו התגברנו על הטיפולים הנוראיים והקשים בתקופת הטיפולים- ואנחנו זקופי קומה למרות הכל.

יש איזה זיכרון, כמו סצנה שלקוחה מ"סרט", סרט על חיינו: חוץ משלושתנו, האחים שחלו במחלת הגזזת, ישנם עוד 5 אחים בריאים. האחים היו מתחשבים בנו. הרגשנו כל הזמן שהראש שלנו בוער מחום ודואב. כל פעם מישהו אחר, מהאחים, היה מנסה לצנן את הראש שלנו כדי שנוכל "לחיות" באמצעות מפוח מיוחד שאבא הביא.

אחד האחים גם היה מנסה להצחיק אותנו ברגעים הקשים ,כשהכאב התגבר על יכולתנו לעמוד בו, היינו בוכים מצחוק ומכאב גם יחד.

אין ספק שהיחד של המשפחה – זה הכח שלנו!

(עדות של ח.ז. הפרטים המלאים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative