גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
בשמלת קטיפה וקרחת

נולדתי למשפחה גדולה בשנת 1949 במקנס, מרוקו- הילדה הקטנה במשפחה והראשונה שנולדה אחרי מלחמת העולם השנייה.

גדלתי ב מקנס, כל שנות חיי הזדהיתי עם שמה של עיר הולדתי שנגזר מהמילה הברברית "לוחם". אני מרגישה שכל חיי הייתי ועודני לוחמת.

ההרפתקה של חיי החלה כשאבא שמע במקרה שני יהודים מדברים ביניהם ומתלחשים ארוכות. הוא האזין להם ברב קשב ושמע כי מרוקו עומדת לסגור את שעריה בפני הקהילה היהודית.

אבי מיד הבין שהמשמעות היא שיהודים לא יוכלו לעלות לארץ ישראל, ארץ האבות: אברהם, יצחק ויעקב.

אבא היה טרוד מאד ממה ששמע.

הוא שיתף את אמא ושניהם היו מוטרדים.

סבתא ראתה כי אמא שלי , בִּתה, מוטרדת וביקשה לדעת מה מעיב על ליבהּ .

אמא שיתפה את לסבתא במתרחש - ואף היא הפכה מוטרדת.

כילדים הרגשנו שיש התרחשות והתרגשות בביתנו ולא ידענו מה מקורה.

בצעד אמיץ, ציוני והרפתקני, ארז אבא בזריזות ,בתחושת שליחות ומשימתיות את מטלטלנו , דיבר בסודיות ובהתלחשויות עם אנשים שעסקו בעליית יהודים באופן חשאי ובלתי לגאלי לארץ הקודש וכך יצאנו את מרוקו ערב סגירת השערים עם האוניה קוטוביה.

היטלטלנו בדרך הים. כשהגענו למחנה מעבר בצרפת נשמנו לרווחה ובירכנו "ברכת הגומל".

במחנה מעבר התארגנו עם המסמכים הדרושים, עברנו הכשרה קצרה ועלינו לאונייה שהעלתה אותנו ארצה. היטלטלנו שוב דרך הים ובקרן אור הראשונה נפרש למרחוק חופה של העיר חיפה.

מיד כשירדנו מהאוניה, נשקנו לאדמת ארץ קדוש.

עלינו לארץ ישראל מתוך אמונה וציונות: עשרה אחים , 2 הורים, סבתא אחת ו 2 בני דודים.

בתהליך הקבלה בארץ שלחו אותנו לעשות ריסוס נגד חיידקים, היום אני יודעת אחרי שהיה זה ריסוס שנקרא DDT.

אחר כך נכנסנו לחדר עם הרבה נשים הלבושות בחלוק לבן ו"קאפ" לבן עליו מוטבע מגן דוד אדום. היו אלה אחיות ואנחנו עמדנו בתור כללי ,נכנסו אחד- אחד, אפילו שהגענו כל המשפחה יחד , באותה האוניה.

בחדר האחיות בדקו לכל העולים את הראשים. ומי שנבדק ונמצא שחלה במחלת הגזזת , לקחו אותו לעשות טיפול בראש.

לאחר הבדיקה הסתבר שבמעברים בין המדינות נדבקנו במחלת הגזזת ולכולנו יש פצעים בראש.

במשך הזמן הרגשנו שיש תחושה מוזרה בקרקפת הראש כואב- מגרד.

כל המשפחה שלנו עברה טיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת מקטן ועד גדול.

גילחו לנו את השערות והפכנו למשפחה של קרחים, בנוסף על הראש מרחו משחה צהובה והניחו תחבושות לרוב .

חילקו לנו את הראש לרבעים .ואז כיוונו מכשיר על גבי הקרקפת באזורים שהיו בהם פצעי גזזת הראש אלו היו ההקרנות נגד מחלת הגזזת. בכל פעם עשו הקרנות נגד מחלת הגזזת ברבע אחר של הראש.

לקושי של התאקלמות במדינה, אי ידיעת השפה נוספו טיפולים לא פשוטים נגד מחלת הגזזת והורים שצריכים לטפל בעצמם וגם בילדים.

אבא היה שבור. בכל יום בכה:" מילא אני קרח! אבל הבנות שלי לבושות בשמלות קטיפה, זהב בידיים וזהב ברגליים עם קרחת ועם מטפחת?! "

המשפט הזה חזר על עצמו במשך השנים כשאבא נתקל בקושי וכששוחחנו על קשיי הקליטה בארץ.

כשאבא היה מבוגר, איש חולה סרטן במח וגם עם דמנציה – הוא זעק את הזעקה הזו שחקוקה בליבי ועל ראשי.

במהלך השנים איבדתי אבא ו- 3 אחים ממחלת הסרטן, מחלה שהוכחה שהיא תוצאה ישירה מאותן הקרנות שקיבלנו נגד מחלת הגזזת בעת עלייתנו ארצה .

(סיפרה: פ.ש. הפרטים המלאים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative