גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
שלג על מיטתי

עליתי ארצה בן חמש-חמש וחצי. בארץ היתה אז "תקופת צנע" והאוכל ניתן למשפחות במשורה.

בבית האוכל תוקצב על ידי אמא, שנהגה לתת לנו 2 פרוסות לחם לארוחת 10 בבית הספר. לפעמים אם היה ברשותה מעט סוכר היתה מוסיפה חצי כפית סוכר להמתיק את הלחם ולפעמים, לא נתנה אפילו פרוסת לחם אחת, פשוט – כי לא היה.

הלכתי לישון רעב במיטה אחת עם עוד 2 אחים והבטן קרקרה ללא הרף. מעולם לא סיפרתי להוריי על לילות הרעב שלי. עד מותם לא העזתי לספר להם שנהגתי לחטט בפחים בשכונות אמידות לאחר שסיימתי את יום הלימודים בבית הספר,הייתי רעב וחיפשתי שאריות מזון כדי להשתיק את קרקורי הבטן, לוּ סיפרתי להם היתה נפגעת גאוותם.

בעקבות מחסור המזון בשנות ילדותי, ההשפעה לא איחרה לבוא- בגיל 12 נעצר גובהי.

אחד הלילות הזכורים בהיסטוריה של מדינת ישראל היה בינואר שנת 1950 – שלג ירד. היה זה אחד האירועים שעיצבו את אישיותי- אחיי ואני ישנו על מיטת סוכנות באוהל במעברה. פתאום התעוררתי מתוך רעש והמולה מעלי ושלג מכל צדדי, נקברנו תחת משקל פתיתי השלג, שלפו אותנו מתוך השלג -במצב קפוא. נציגים ממחלקת הסעד החליטו לחלק את הילדים בין משפחות מאמצות , כדי להגן עלינו מפני החורף הקשה. הביאו אותנו למקום גדול שם דאגו שנתחמם וגם נבחרנו על ידי אותן משפחות "מאמצות". אותי בחרה ספק ילדה ספק נערה, אדומת שיער, מבטינו נפגשו - חייכתי אליה והיא אליי.

המשפחה ש"אימצה" אותי טיפלה בי במסירות מיד עם הגעתי אליה , ההורים המאמצים קנו לי בגדי אתא חמים לחורף, רכשו עבורי תיק לביה"ס ובביתם אכלתי לשובע.

אחרי 3 חודשים אבא ביקש שאחזור להתגורר איתם, במעברה. אני, כמובן, לא רציתי לחזור חזרה "הביתה" למעברה... והתעקשתי להישאר. חייתי אצל המשפחה המאמצת כ – 8 חודשים שזכורים לי כנפלאים.

חזרתי למשפחתי ששוכנה בשיכון בדירה ובה התגוררנו 9 נפשות.

אחרי חופשת הקיץ , עליתי כיתה בבית הספר .

בתחילת השנה נכנסה אחות בית הספר לכיתה ובדקה את ראשינו. חשבתי שזו בדיקת כינים שגרתית. אבל הרגשתי את אצבעותיה של האחות על ראשי, והתחושה היתה שונה- ואכן צדקתי. האחות בדקה מי מהתלמידים נדבק במחלת הגזזת. לצערי, היא אִבחנה שחליתי במחלת הגזזת. מיד נשלחתי הביתה עם פתק שעלי ללכת לטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת בשער העלייה, בעיר חיפה.

הטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת זכור לי כסיוט.

אני זוכר שתלשו לי את שערות לאחר שמרחו על הקרקפת חומר שמזכיר שעווה. התלישה זכורה לי היטב, זה כאב והרגשתי שהקרקפת נתלשת לי מהראש. אחר כך שפכו יוד צהוב חם על הראש וכל גופי היה מצומרר .

לאחר יומיים של "מנוחה" החלו לטפל בי בהקרנות נגד מחלת הגזזת. הכניסו אותי לחדר חשוך. שמו לי מכשיר חשמלי על הראש. הרגשתי שמרתיחים לי את הראש. אפילו זיהיתי את המקומות בהם היו פצעי- גזזת כיוון שהיתה לי רגישות מיוחדת .

עברתי מספר טיפולים בחדר החשוך, אליו נכנסתי לבדי, בכל פעם כיוונו את המכונה לפצעי הגזזת שעל ראשי.

לאחר מספר שבועות הסתיים הגזזת טיפולוהאחיות שמחו לספר לי שהבראתי ממחלת הגזזת. הן רק לא ידעו שטיפול במחלת הגזזת יהיה חלק ממני החיים.

כיום אני סבא לשלושה חיילים וחיילת . עברתי חיים מרתקים ומיוחדים .

כל השנים סבלתי גירודים בקרקפת שזוכרת את הטיפולים בהקרנות עליה נותרו צלקות שגרמו לשערי להיראות דליל. בנוסף, לאחרונה, חליתי במחלת הסרטן שהתפשט בבלוטת הרוק.

אני עובר טיפולים אינטנסיביים ומאמין שאצא מהמחלה ביד רמה. כל חיי היה לי מזל ואני מאמין שהמזל יהיה לצידי גם הפעם.

(סיפר: ב.ע. הפרטים המלאים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative