גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
אימי האצילה בנשים

אמא , כיום בת 95 צלולה ובריאה, תודה לאל .

אני באה לבקר אצלה ואנחנו יושבות ליד שולחן האוכל בביתה , הבית בו גדלתי, שותות כוס תה ונהנות מעוגה שאפתה.

באחד הרגעים האינטימיים עם אמא, שיתפתי אותה שיש לי נשירה משמעותית בחלק הקדמי של השיער, שיש לי תחושה של נמלים מטיילות על הקרקפת וגירוד נוראי ואלו פוגעים באיכות חיי ורציתי להתייעץ איתה בעניין, כמו תמיד.

התבוננתי בעיניה החכמות של אמא וחיכיתי למוצא פיה. וראיתי שהיא משתהה.

לאחר מספר לגימות מהתה המהביל פצתה אמא את פיה והחלה לספר לי חלק בהיסטוריה המשפחתית שלנו שטרם נחשפתי אליו.

אמא החלה מספרת בקולה המוכר והשקט שהיא ואבא התחתנו מאהבה גדולה בעיר טריפולי בלוב. עיניה נצצו כאילו ברגע זה היא עומדת תחת החופה עם אהוב נעוריה. אבא התגרש לפני שנישא לאמא מנישואים אלו נולד בנו הבכור. אחרי החתונה הם עלו כציונים ארצה ואבא הרגיש כי הוא משאיר אחריו את בנו והתחושה העיבה עליו זמן רב.

בינתיים כאן בארץ ישראל, אבא ואמא הקימו את המשפחה שלנו, נולדנו אחותי ואני בהפרש של שנה ורבע.

גדלנו תחילה במעברה ואחר כך כשהייתי בת ארבע קיבלנו דירה בשיכון. לדירה בשיכון הגיע לביקור הבן של אבא, אחי למחצה, זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו בחיי. הוא עלה ארצה במסגרת עליית הנוער והשאיר את אימו מאחור.

הוא נהג לבוא אלינו לסופי שבוע והפך בן בית. באחד מביקוריו, אמא ראתה כי משהו אינו כשורה בקרקפת שלו וכי יש לו הרבה פצעים קטנטנים. הוא לא ידע כי נדבק במחלת הגזזת וגם לא חשב שידביק את אחותי ואותי במחלת הגזזת. אימי האצילית לא כעסה עליו וכל השנים קיבלה אותו כאילו היה בנה.

באחד הערבים כשאמא חפפה את ראשינו היא התבוננה בקרקפת וראתה שהקרקפת מזכירה לה את הקרקפת של אחי למחצה.

למחרת בבוקר לקחה את אחותי ואותי לרופא המשפחה שאיבחן בנקל שחלינו במחלת הגזזת בעקבות כך שלח אותנו לטיפולים.

אמא סיפרה, שלקחה אותנו לטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת. תחילה, סיפרה בשקט ובעיניים עצובות, גילחו לנו את שערות הראש ומרחו חומר מיוחד על הקרקפת. אמא התבוננה עלי ודמעות זלגו על פניה והמשיכה לספר, שהפכנו בין רגע לשתי בנות קרחות לחלוטין. אמא שתחושת הביטחון האישית שלנו היתה נר לרגליה דאגה שנחבוש תמיד כובעים יפים ומיוחדים שיעטרו את הקרקפת הקרחת שלנו. לאחר מכן הכניסו אותנו לחדר חשוך בו היינו לבד , סימנו לנו סימני צלבים על גבי הקרקפת ואחר כך שמו לנו על הראש מכשיר חשמלי .

אמא לקחה אותי למראה שבהוֹל ביתה. והראתה לי את הצלקות מנת חלקי מטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת, הם אכן נראות בבירור על הקרקפת שלי גם היום כשאני בעצמי סבתא לנכדים.

בתום הסיפור , ישבנו אמא ואני כואבות ושקטות.

נשקתי לאמא על המצח, הודיתי לה בחיבוק ענק על כנותה והשיתוף באירוע מכונן בחיי ונפרדנו לשלום.

(סיפר: א.מ. הפרטים המלאים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative