גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
פתיתים של בן גוריון

בכל פעם כשאני בחוף הים, ריח המלוח עולה בשפתיי ואני נזכרת בעיר ילדותי. נולדתי במרוקו, בטנג'יר, עיר נמל בצפון מרוקו. בשנות ילדותי נהגתי לשהות במחיצת סבי שעות רבות חלקן גם ליד חוף הים היות וסבי היה דיג. בזמן שדג דגים נהג לספר לי סיפורים רבים על החיים, משלים, סיפורי תורה וגם על ארץ רחוקה שהיא רק של יהודים- ארץ זבת חלב ודבש. האזנתי ברב קשב לקולו העמוק ודמיינתי את המראות והדמויות .

באחד הימים התרגשות רבה אחזה בי, אבא סיפר ,שאנחנו עולים לארץ ישראל. הידיעה שאני עולה לארץ עליה סיפר לי סבא עשרות סיפורים - היתה הגשמת חלום. ואכן, בשנת 1956 , עליתי עם משפחתי ארצה.

הפלגנו התקדמנו לאט לעבר חופי חיפה והמראה הרגיש כחלום.

ירדנו מהאונייה והתקבלנו על ידי אנשי הסוכנות, שנתנו לנו מספרי תעודות זהות וארגנו אותנו במשאיות שיַעדן - מעברת שלומי. אל מעברת שלומי הגענו בשעות החשיכה. חיכיתי כבר לאור ראשון של בוקר כדי שאוכל לחקור את הארץ.

בבוקר התעוררתי לציוץ ציפורים, מסביבי הכל ירוק ופורח, האוויר נקי. עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק את ריחה של הארץ עליה סיפר סבי.

התאקלמנו באיטיות. לאחר תקופה שובצתי בבית ספר בכיתה בה למדתי עברית והכרתי ילדים נוספים. באחד הימים הוזמנו כל תלמדי בית הספר למקום מרכזי בו נבדקנו בבדיקות רפואיות.

גם אותי בדקו, תחילה גובה, משקל ואז האחות בדקה את הראש שלי. והיא גילתה שיש לי 5 פצעים שמבשרים שנדבקתי במחלת הגזזת. מיד הופניתי על ידה לטיפולים נגד מחלת הגזזת.

למחרת בבוקר עלינו על משאיות גדולות ולקחו אותי, את אחיי וילדים נוספים , בליווי מדריכות לטיפולים נגד מחלת הגזזת בשער העלייה, בעיר חיפה . ירדתי מהמשאית וראיתי צריפים ארוכים - ארוכים.

ברבות השנים כשהגיעו תמונות וסרטים על מחנות העבודה וההשמדה באירופה זה החזיר אותי חזרה לזיכרון הצריפים הארוכים במקום בו קיבלתי את טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת, שקיבלתי בילדותי.

במהלך טיפולי ההקרנות נגד מחלת גזזת שנמשכו במשך חודש-חודש וחצי ישנתי באחד הצריפים על מיטת ברזל .

"זכיתי" לקבל פעמיים טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת:

פעם אחת עם אחיי - גילחו לנו את השערות משחו משחה על הקרקפת ואז סגרו עם תחבושות ולי שמו מטפחת משולשת . אחרי כן שמו את הראש תחת מכשיר כמו של מספרה. פעם נוספת שמו מנורה כחולה היישר לקרקפת וכל יום החליפו תחבושות שחבשו את הקרקפת כדי לשמור על הגיינה.

פעם נוספת עם בן דודי שהיה ילד צעיר בן 4-5 , נשלחתי לשמור עליו במהלך טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת,מאחר ואף הוא נדבק והחליטו ששוב עלי לעבור את אותם הטיפולים. בן הדוד הזה נפטר טרם מלאו לו י"ג שנים מסרטן במח.

לשמחתי יש לי גם זיכרונות חיוביים משער העלייה: נתנו לנו לאכול 3 ארוחות ביום לעומת ההורים והאחים שלי שנשארו במעברת שלומי לא היה מה לאכול, במיוחד זכורה לי ארוחת צהריים כשקיבלנו לאכול את "פתיתי בן גוריון" ואמרו לנו שזה בריא ומזין.

כצ'ופר – קיבלנו ביום שישי 2 עוגיות פתי בר ושוקולד.

היה זה אחד הרגעים המענגים בכל התקופה הכואבת הזו.

ב.ג. ,שלומי.

(כל הפרטים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative