גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
אותה שכונה – אותה מחלת הגזזת

ההורים שלנו נולדו במרוקו.

הם התחתנו ועלו ארצה בעלייה בלתי לגאלית בדרך לא דרך.

אמא הלכה בעקבות אבא, שהיה ציוני נלהב והאמין שעליו לחיות ולגדל את ילדיו רק בארץ האבות, ארצם של אברהם, יצחק ויעקב. הם עזבו את שתי המשפחות במרוקו ועלו ללא נודע.

כשעלו ארצה יישבו אותם במעברה. בעודם "מתגוררים" במחנה עולים אמי נכנסה להריון עם אחותי הבכורה. לאחר כשלוש שנים נולדתי- אני – יחד עם הולדת המדינה.

לאחר כשנה וחודש נולדה אחותי הקטנה. אבא העניק לנו שמות של שלוש האמהות שרה, רבקה ורחל בהתאמה. 3 בנות צבריות- גאווה לאבא ואמא!

חלפו השנים הורי שוכנו בבית לבנים בעיר הקודש, ירושלים.

לכיתה א' עליתי כשהייתי בת שש וחצי. ההתרגשות היתה רבה. הצטרפתי בכל בוקר לאחותי הגדולה בהליכתה לבית הספר.

למדתי קרא וכתוב, הכרתי חברות חדשות. במהלך אחד השעורים נקראתי לחדר האחות.

לאחר בדיקת הקרקפת הסתבר שעלי לעבור טיפול מאחר ונדבקתי במחלת הגזזת.

באותו היום התגלה כי גם אחותי הצעירה ממני חלתה באותה המחלה.

היה זה יום שהכה באמא פעמיים!

אמא המסורה לקחה את שתינו באוטובוס, נסיעה מטלטלת לבית החולים הדסה הקטן, ברח' חבצלת .

אנחנו נסענו לטיפולים נגד מחלת הגזזת - ואבא היה מודאג ומוטרד.

דאגתו של אבא לא היתה לשווא.

הטיפול נגד מחלת הגזזת היה כרוך במריחת חומר שעווה חמה ודביקה על גבי קרקפת הראש, לאחר מכן מרט- תלשו לנו את השערות. כאב המריטה היה - סיוט שאין כדוגמתו.

כמו שנאמר "המתחיל במצווה - אומרים לו גמור" - את שארית השיער שלא הצליחו למרוט על ידי השעווה מרטו עם פינצטה.

הטיפולים הללו לוו בצרחות ובכי. כאבי המריטה זכורים לי עד היום הזה כאילו לא עברו עשרות שנים מאז הייתי ילדה. המריטה והסרת השיער נעשו על ידי האחיות כחלק מ"סרט נע" לילדים רבים.

הילדים וההורים היו עם אפים אדומים ועיניים אדומות ונפוחות מבכי מהכאב הפיזי והכאב הנפשי ועל איבוד השערות.

אחרי המריטה הכואבת מרחו חומר שתפקידו היה להרגיע את כאב המריטה, אחרי מריחת החומר חבשו את הקרקפת בתחבושות.

לאחר מספר ימים חזרנו להמשך טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת. באופן בלתי אמצעי הונחה על הקרקפת מנורה עם אור כחול. היו אלה טיפולי ההקרנות.

לאחר הטיפולים נגד מחלת הגזזת טיפול חשתי מלאת בושה, דמעות זלגו מעומס הטיפולים נגד מחלת הגזזת והשלכותיהם.

מילדה "בלונדינית- שוודית" הפכתי לברווזון מכוער – עם קרחת ועיניים בולטות ועצובות.

מילדה חברתית וחברותית הפכתי למושא לעג התלמידים בכיתה בבית הספר, ההקנטות היו פוגעות, הילדים פחדו שאדביק מישהו מהם במחלת הגזזת. החברות שלי התרחקו ממני והבדידות הקשתה עליי.

מילדה שמחה וחברותית הסתגרתי בעצמי ונחלשתי הן נפשית והן פיזית.

חצי נחמה היתה שהכל נשאר במשפחה וגם בשכונה.

בשכונה בה התגוררנו , התחיל ומתגלה עוד ילד שחלה במחלת הגזזת ועוד ילדה כמו פטריות אחרי הגשם בכל בניין היתה משפחה שנפגעה. וכבר לא היינו לבד בקושי, בכאב ובבושה.

הוריי ז"ל החכמים ,טרחו להביא לביתנו מורים פרטיים כדי שלא נחסיר את החומר הנלמד בכיתה בזמן היעדרותנו הממושכת מספסל הלימודים.

אכן למרות מחלת הגזזת אחותי ואני סיימנו בית ספר עממי וגם תיכון בהצלחה. שתינו למדנו באקדמיה והצלחנו לקצור הצלחות.

כיום עדות לטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת הם הגירודים הקשים בקרקפת עד כדי פציעת הקרקפת ויצירת דלקות עור בקרקפת הראש. אני חיה עם כאב ראש כרוני מאז ימי טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת.

לשמחתי הוכרתי כנפגעת גזזת על ידי המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת. וקיבלתי פיצוי על מצב הקרקפת ומצב נפשי.

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative