גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
זיכרון של ילד

זיכרון של ילד

לא הרבה יודעים ולא כל כך זוכרים שבשער העלייה, יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה היו שני מחנות: "מחנה טרכומה" ו"מחנה הגזזת". מהקמת המדינה החלה לפעול במחנה שער העלייה "שרשרת קליטה" לעולים ארצה. שרשרת הקליטה החלה בחיטוי DDT , מתן ארוחה קלה לאחר המסע בדרכים לארץ ישראל , הנפקת תעודת זהות, מתן חיסונים, הפניה למעברה והסעה עד ליעד.

אני עליתי לארץ כשהייתי נער בן 14 יחד עם בני משפחתי. אחרי שרשרת הקליטה, הורי הופנו, יחד עם אחיי למעברת בית שאן ואותי הפנו לחיות עם בני נוער בני גילי ברמת הדסה, טבעון. כשהגעתי במשאית לרמת הדסה הרגשתי כמו בסיפור מגדל בבל. היו שם בני נוער בני גילי שדיברו בבליל שפות: צרפתית, ערבית- מרוקאית, ערבית – עיראקית ,ערבית –סורית, פולנית,גרמנית, יידיש, הולנדית, אנגלית אבל... למדו אותנו מהר עברית וחייבו אותנו לדבר בינינו בעברית.

ואכן, היתה זו שפה שחיברה וקישרה בייני ובין חבריי הנוער העולה. בניגוד לרב חבריי שהיו נוער עולה שעלה לבד אחרי מלחמת העולם השנייה או שנפרד מההורים מארץ מולדתם - אני עליתי עם כל בני המשפחה.

ברמת הדסה דאגו לנו, בני הנוער, ללימודים, מזון, היגיינה וחלק מהדאגה היתה ביקור במרפאה. חצי שנה אחרי שהותי ברמת הדסה, הגשתי כאבים בעיניים ולכן הגעתי למרפאה, לבדיקה. לאחר הבדיקה אמרו לי שחליתי בטרכומה.

טרכומה או בעברית גרענת היא מחלת עיניים כרונית מדבקת שעלולה לגרום לעיוורון.

שלחו אותי לטיפול בשער העלייה למחנה בו טופלו מי שחלו בטרכומה. אולם, אחרי תקופה גילו שנדבקתי מהילדים מהמחנה השני גם במחלת הגזזת ולכן החליטו להעביר אותי למחנה הגזזת. מבחינה חברתית נהניתי להיות במחנה הגזזת היו בו שני מגרשי כדורגל בהם שיחקנו בין הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת, אולם מבחינת הטיפולים הייתי מפוחד. אני מטבעי טיפוס פחדן {אולי מקור הפחדים שלי הוא הטיפולים נגד מחלת גזזת טיפול שקיבלתי בנערותי}.

פחדתי מהמכונות לטיפול בהקרנה נגד מחלת הגזזת: אחרי שהכניסו את ראשי תחת מכונה, שאגב, לא הכאיבה כלל, השיער שלי נשר והפכתי לנער- קרח. הראש שלי הפך לבן כשלג וחַלק. אחרי כן מרחו לי שעווה חמה על הראש ולאחר שהשעווה הצטננה בכח רב תלשו את השערות שלא נשרו. אחרי הטיפול בשעווה, כשהראש כואב והנפש חלשה, שפכו יוד כתום שגרם לתחושת שריפה כפולה בקרקפת.

אחרי הטיפול נגד מחלת הגזזת הייתי ממש מדוכא, חלש וכאוב. הסתובבתי באחת החצרות ולנגד עיניי אני רואה את אחי, הצעיר ממני ב-5 שנים , אף הוא הגיע לטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת. חשבתי שמרב כאב וגעגועים הביתה התחלתי להזות.

אחי הגיע לטיפול ממעברת בית שאן, שם התגוררה משפחתי. התחבקתי איתו, שאלתי לשלום המשפחה, על הסביבה בה הם חיים אבל לא העזתי לספר לו על הסבל שחוויתי באותם טיפולי הקרנות נגד מחלת הגזזת שעליו לעבור במהלך הימים הקרובים.

אחרי יומיים שלחו אותי חזרה לרמת הדסה. נפרדתי מאחי לשלום בחיבוק חם מלא כוונה ועליתי על המשאית שהביאה אותי חזרה. בנסיעה הרגשתי חלש, כאוב ומתגעגע. אבל חברי השתדלו לשמח אותי כשחזרתי חזרה.

עד היום לא דיברתי עם אחי על הפגישה הזו בשער העלייה. לא בטוח שהוא זוכר...

ואולי כן...

בכל זאת... זיכרון של ילד...

י.מ. צפת (הפרטים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative