גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
אישה בודדה

כיום אני אישה בודדה .

יושבת בחלון ומתבוננת במתרחש ברחוב, כדי להעביר את הזמן יום – יום שעה- שעה .

לשמחתי אני ברת מזל ויש לי עוזרת מטעם ביטוח לאומי שבאה לסייע לי לכמה שעות .

בשעות הרבות של הבדידות עולות בי מחשבות, בעיקר מחשבות על העבר על רבאט, מרוקו, בה נולדתי.

אני נזכרת ברגע משפחתי מכונן – קיבלנו מכתב מוזהב בדואר. זה קרה בשנת 1947 . כל בני המשפחה התרכזו אצלנו בבית והחלה מהומה שקטה.

בשנת 1947 היה קשה עד בלתי אפשרי לצאת את מרוקו. המכתב המוזהב שהגיע נשלח מבני משפחה מצרפת ששלחו לנו "הזמנה לבר מצווה".

היתה זו הזמנה לבר מצווה שלא היתה ולא נבראה.

ה"אירוע" היה זרז להנפקת תעודות מעבר. בזכות ה"הזמנה" – יצאנו את מרוקו ומאז לא שבנו אליה.

כל רכושנו נותר על אדמת מרוקו.

אחת המחשבות שעולה בי תכופות – מי התנחל בביתנו אחרי שהסביבה הבינה שלא נשוב עוד. מי חמד את רכושנו?

הגענו לצרפת במטרה לעלות לארץ ישראל.

אחי החליט שהוא נשאר לגור בצרפת והוא גר בה עד היום.

אני זכיתי לקבל את הכבוד ללוות את אמא בעלייה לארץ הקודש.

כאישה מאמינה אמא הרגישה שבארץ ישראל משיח בן דוד מחכה לה .

לאחר תקופת המתנה קצרה בשעה טובה קיבלנו אישור לעלות לישראל. היתה זו מתנת יום הולדתי ה - 13.

מלאת בתחושת כבוד שאני, הקטנה, נבחרתי מבין הילדים ללוות את אמא לארץ הקודש, עיליתי עם אמא לארץ.

שיכנו אותנו , למזלנו, בבתי עולים פנויים שהוקמו בעליות קודמות ולא באוהלים כמו ששיכנו את העולים אחרינו.

התאקלמתי ולמדתי עברית במהירות והרגשתי שיש לי אחריות- לדאוג לאמא.

בלית ברירה, התפקידים בינינו התהפכו ואני יצאתי לעבוד כדי לפרנס את שתינו.

תחילה עבדתי בקרן קיימת לישראל- הרגשתי שאני עובדת במפעל ציוני חשוב שהיה עבורי כמו בית.

אחרי כשנה וחצי בארץ, הודיעה לי אמא שהגיע היום שעלי להתחתן ואני בת 15.

הרב לא הסכים לחתן אותי, בגלל גילי ולכן , אמא התחכמה ושינתה בתעודת הזהות את תאריך הלידה שלי כך שהפכתי בין רגע מנערה בת 15 לנערה בת 17 הכשירה לנישואין.

בלית ברירה, כמאמר אמא, התחתנתי ונכנסתי להריון. החיים טפחו על פניי והבחור שהפך לבעלי היכה אותי.

הייתי אמיצה וחדורת אמונה שמגיע לי יותר ולכן החלטתי להתגרש!

ילדה צעירה, קטינה פחות מ-18 מחליטה להתגרש.

חזרתי לגור עם אמא וכמו שנהוג לומר צרות באות בצרורות. נדבקתי במחלת הגזזת.

הלכתי לטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת במרפאת זמנהוף. הטיפולים היו לאורך תקופת זמן. במהלכם עשו לי חשמל בראש.

כחלק מהטיפול -שפכו לי יוד על הקרקפת ששרף וצרב. הקרקפת היתה עם פצעי הגזזת וצבועה בצבע של כורכום. והריח שהראש שלי הדיף היה נוראי.

התביישתי לצאת מהבית הראש שלי- ראש של נערה- היה עטור בקרחת, הרגשתי סחרחורות ולא יכולתי לעמוד על רגליי ובטח שלא לפרנס ולטפל באמא.

האחיות והרופאים החליטו שהבראתי ממחלת הגזזת ופסקו שאין צורך שאמשיך לבוא לטיפולים. ואז קרה עוד אירוע שטלטל את חיי – אחרי טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת נפל לי עובר שברחמי – היתה זו הפלה של העובר שברחמי בעקבות הקרינה שחדרה אל גופי בטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת- הרגשתי שהשמיים נפלו.

התחלתי להתאושש נפשית ופיזית ,התחיל לצמוח לי שיער וחיפשתי עבודה בלשכת העבודה.

לשמחתי נתנו לי לעבוד במוזיאון כמנקה וכל היום הייתי מנקה וסחרחורת תוקפת אותי.

בהתרבות אירועי הסחרחורות שלי התגלה בראשי גידולים סרטניים. התגובה הפיזית לא אחרה לבוא וכאבי ראש תקפו אותי והרגשתי שראשי מתפוצץ מרב כאב.

הרופאים שטיפלו בי מיד הבינו שיש השלכות של טיפולי ההקרנות נגד מחלת גזזת לגידולים הסרטנים בראשי.

מאז הפכתי שבר כלי.

שבר כלי בודד.

י.פ (אשדוד) הפרטים שמורים במערכת .

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative