גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
שנהיה לראש בלי גזזת
בערב ראש השנה, בסיום ארוחת החג לאחר שכל בני המשפחה נפרדו בברכת שנה טובה ושבו לביתם, התיישבתי עם אחי במרפסת הבית, רק הוא ואני, כמו פעם, ושוחחנו שיחה שמתקיימת רק בין אחים. 
העלינו זיכרונות מההורים ז"ל ובאינטימיות שנוצרה בינינו אחי פתח בפניי צוהר לעולמו שהיה סגור ומסוגר. 
הרוח נשב ואחי החל מספר שכשגרנו במעברת אופקים והוא היה אז ילד בן 6-7  הוא נחטף על ידי אנשים זרים מרשויות המדינה. הוא תאר בפני שהכניסו אותו לתוך רכב שזכור לו שנראה כמו אמבולנס. הוא לא ידע אם אמא שלנו ידעה שחוטפים אותו. 
 
באמבולנס, כך נזכר, בכה וצרח שהוא רוצה לאמא, אבל תחינותיו עלו בתוהו. 
אחי החל פורש בפניי סיפור, שלא הייתי מודעת אליו, אף פעם עד לרגע זה(!) דמעות מציפות את עיניו וגם את עיניי. 
אחי, כיום מהנדס במקצועו, סבא לנכדים, איש חייכן ומסביר פנים-  פורץ בבכי תמרורים על אירוע שאירע לפני 60 שנה!
והוא ממשיך לספר לי "הביאו אותי למקום שבו מטפלים בהרבה ילדים, בעיקר עולים חדשים במחלת הגזזת." 
 
היות ואני אחות בבית חולים, בהכשרתי, שמעתי פעם אודות מחלת הגזזת, אולם כשסיפר לי את סיפורו שמעתי לראשונה איך טיפלו בילדים שחלו במחלת הגזזת. 
"עמדתי הרבה זמן בתור ואף אחת מהאחיות לא הסבירה לי למה חטפו אותי, למה אני עומד בתור- לא ידעתי מה פשר האירוע שאני חלק ממנו.
 
כשהגיע תורי, בסוף התור,  גזזו לי את השיער. ואחר כך ניסו למרוח חומר צמיג כמו דבש על הקרקפת ואחרי שהחומר התייבש תלשו לי את השערות מהקרקפת. הרגשתי שעוד רגע המח שלי יוצא מתוך הגולגולת ואני עומד למות ולא אראה עוד את אמא ואבא." 
 
והוא ממשיך: "לאחר מכן כשהיתה לי קרחת כואבת מאד וצורבת  הכניסו אותי בכח לחדר , לבד ובו שמו לי מכשיר חשמלי צמוד לראש והבהירו לי הרבה פעמים שאסור לי לזוז ואם אזוז לא יצמח לי שיער". אחרי שלושה ימים אינטנסיביים שנלקחתי מהבית ועשו בי טיפולים כאילו הייתי רכוש המדינה החזירו אותי הביתה לאמא. הייתי קרח ובעיקר פצצת כעס שעומדת להתפוצץ." 
 
ופתאום נזכרתי בתמונה שאחי חזר הביתה ושהיתה מישהי שהסבירה  לאמא בפנטומימה, כיוון שאמא לא כל כך דיברה עברית ולא הבינה את השפה,  מה עליה לעשות עם הראש שלי ונעלמה. אמא טיפלה בו עם תחבושות ומשחות בבית כמו שהסבירו לה. 
 
אחי סיפר "אף אחד לא הסביר לי שהטיפול בחשמל הוא נגד מחלת הגזזת, ואני אפילו לא יודע אם חליתי בגזזת!"
ואכן אני זוכרת שאחי הפך לפצצה שמתפוצצת על בסיס יומי. אף אחד מבני המשפחה לא ידע ולא שֵער שעבר טראומה כה גדולה , שנחטף, שטופל, שקורקף, שהוקרן . 
הוא המשיך לשתף "נעדרתי מבית הספר שלושה חודשים- אבל זה לא עניין איש." 
ואז הבנתי כי ישנה סיבה שמאז הטיפולים נגד מחלת הגזזת ועד בגרותו המאוחרת לא יכול היה  ללמוד, היה troublemaker.  ואש אחזה בגופו ובנפשו – ואני אחותו אף פעם לא ידעתי ואף פעם לא הייתי בשבילו. רק התבוננתי בו וראיתי – יצור פרא!

נדרתי הנדר להיות בשבילו, לתמוך בו ולסייע לו להגיש תביעה למרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת.  
   
עוד אודות: נפגעי גזזת

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative