גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
אבדן הטריוויאליות

עברתי את מחלת הגזזת כילד ונפגעתי קשה בבגרותי. 
זה קורה לרבים מאיתנו, שעברו טיפולים נגד מחלת הגזזת בהקרנות, אבל אף אחד במדינה לא טרח ליידע אותי שאני חשוף למחלות בעקבות הטיפול שנעשה לי מטעמה. 
לוּ ידעתי הייתי במעקב והייתי דואג לעצמי. 
היתה זו תקופה מיוחדת במינה תקופת שנות החמישים: תקופה של תמימות ונאיביות, תקופה של עלייה גדולה לישראל, תקופה של בליל שפות ברחובות, תקופה של ריחות מבישולים מעדות ומקומות מגוונים.  
עלינו לארץ 10 נפשות, באוניה, והעבירו אותנו לשער העלייה, בחיפה. 
אחר כך לקחו אותנו במשאית גדולה ל"מחנה עולים פרדס חנה" שנמצא בין פרדס חנה לבנימינה. גרנו בְּבַּדוֹנִים, הנוף לפנינו היה - שורה של בדונים, מאחורינו ומצדדינו- בדונים. שורות- שורות של בדונים.
בקיץ, סבלנו מהחום שהכביד ואי אפשר היה לברוח ממנו ומהלחות; 
בחורף, שטח הבדונים הוצף והיינו מבצבצים בבוץ. 
ולמרות הכל – התקופה הזו זכורה לי כתקופה מיוחדת במינה. 
היינו ילדים, ילדים רבים שהגיעו למחנה עולים, הרגשנו הרפתקנים, במסע של כבוד, בארץ זבת חלב ודבש, ארץ אליה התפללו הורינו ואבותיהם מקדמת דנא ואנחנו – זכינו לעלות אליה.    

באחד הימים הגיעה אל מחנה העולים משלחת של אנשים, לבושים לבן, שיצאו מרכב גדול שהזכיר לי אמבולנס. הם באו לאסוף ילדים. 
נאספו ילדים שחלו במחלת הגזזת או שהיה חשש שחלו או נדבקו במחלת הגזזת, ולכן נשלחו לטיפול בהקרנות נגד הגזזת בפרדס חנה וביניהם אני ו- 3 אחַי.  
הגענו למקום שנראה כמו מרפאה. הכניסו אותנו לחדר שבו מרחו על גבי הראש חומר,  נדמה לי בצבע צהוב ואחרי מעשה הבנתי שמטרת החומר היה  להוריד לנו את השערות, אחרי החומר הזה השיער ירד ומרחו לנו חומר אחר כמו שעווה בשביל להוריד  את יתר השערות- זה היה טיפול מכאיב להחריד. הפכנו אחרי התהליך המכאיב הזה לקרחים.
ברצינות גמורה – אחרי הטיפול לא הכרתי את אחַי, נתנו סימנים זה בזה כדי שנזהה. 
אחר כך הגיע הטיפול שלא כאב כלל , הכניסו אותי למכונה, מסתבר שהיתה זו  מכונת ההקרנות. אחרי הטיפול במכונה שכלל לא כאב החל סבל מסוג חדש -  הקאות וסחרחורות שמהם סבלתי רבות אחרי הטיפול ולאורך החיים. 
האמת, שאינני יודע האם חליתי במחלת הגזזת או שנתנו לי טיפול מנע או שבכלל הייתי שפן ניסיונות. 
לאחר טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת הקאתי כל כך הרבה שרזיתי מאד הייתי חיוור וחלש ונראיתי חולה. 
לפני כ – 5 שנים הרגשתי בלוטה שצמחה לי בצוואר. לא התייחסתי אליה, אחרי תקופת התעלמות החלו בעיות בנשימה וביכולת הבליעה. לאחר שאשתי התריעה בפניי רבות, פניתי לרופא המשפחה שהתבונן עלי, שאל שאלות ומיד רשם לי הפנייה למיון בבית החולים, ומאותו היום השתנו חיי, עברתי בדיקת MRI שאישרה שחליתי בסרטן בגרון. 

כל הרופאים שראו אותי וטיפלו בי שאלו אותי שאלה ראשונה:

"האם עברת טיפול נגד מחלת הגזזת בהקרנות בילדותך?"   

השאלה הזו שחזרה על עצמה ממגוון רחב של רופאים - הדהדה בי. 
הזיכרון החל לצוף ולעלות, אחרי כל השנים בהם הדחקתי אותו, מחשבות עלו בראשי על ילדותי. על טיפולי ההקרנות נגד גזזת, הכאבים, הבחילות, הסחרחורות....

הטיפול בסרטן הגרון כלל כריתה מלאה. בעקבותיה איבדתי את כושר הדיבור, חוש הטעם... 
אני במעקב רפואי צמוד ונעזר באביזרים שונים שאמורים להקל על תפקודי.  

חיי השתנו מאדם,גבר, בעל, אבא וסבא מתפקד ופעיל בחייו ובחיי הסובבים אותו הפכתי לאדם חולה המתקשה בהתנהלות טריוויאלית כמו... בליעת רוק, לאכול אוכל ולהרגיש שהוא טעים, לדבר, לצחוק...
באמת דברים טריוויאלים...
 

ש.מ. הרצליה (כל הפרטים המלאים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative