גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
טיול גזזת בחוף הים של חיפה

בעצם, אני קיבוצניקית שנולדה בתחילת שנות ה– 40 של המאה הקודמת בעיראק. ובשנת 1949 עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער.

התגוררתי עד אמצע שנות השישים בקיבוץ יגור שלמרגלות הר הכרמל וליד העיר נשר.

אחרי שהתחתנתי עם בחיר ליבי עזבתי את הקיבוץ שחיבק אותי כעשרים שנה ועברתי להתגורר במרכז הארץ.

קיבוץ יגור שגידל אותי ואירח אותי בשנות ילדותי, תקופה משמעותית בחיי זכור לי כחוויה אדירה ואני מוקירה לחבריו תודה. תמיד אני נזכרת בשנים יפות אלו, בעבר סיפרתי לילדיי וכיום אני משתפת את נכדיי כשמבקשים ממני לספר להם "מה ואיך היה פעם?"

אבל ... יש חלק אחד בעברי שאינני משתפת בו, אינני מספרת אותו לא לילדי וכמובן שלא לנכדיי!

החלק הזה הוא הטיפול בהקרנות אכזריות ואגרסיביות שקיבלתי נגד מחלת הגזזת – מעולם לא סיפרתי למשפחתי.

נצרתי את הכאב והקושי בליבי .

רק בשנים האחרונות שיתפתי מעט את בחיר ליבי. הוא זה שמנגב לי את הדמעות ודואג למרות הכל לאהוב אותי ולחבק אותי ולהיות שם בשבילי כמו שהיה כל השנים.

הכאב הזה התחיל כשהייתי בת 10 ונדבקתי במחלת הגזזת. לא הייתי היחידה שנדבקה במחלת הגזזת, לקחו את הנערים והנערות שחלו במחלת הגזזת באוטובוס לטיפולים בשער העלייה, בחיפה.

בשער העלייה, אני וחבריי נעמדנו בתור. אחר כך פיצלו אותנו ואותי הכניסו לחדר, בחדר שמו לי מכשיר על הראש ואמרו לי שאסור לזוז.

אחרי הטיפול במכונה הרגשתי סחרחורות,לא יכולתי לעמוד על רגליי וסייעו לי לצאת מהחדר. הקאתי ללא הפסקה והייתי חלשה מאד.

הטיפול בגזזת הנורא הזה חזר על עצמו וגם התחושות הגופניות הלכו והחמירו.

באחד הימים רצו לשמח אותנו, את הילדים והנערים שקיבלו טיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת ולקחו אותנו לחוף הים.

נשמנו כמלא הריאות את ריח המלוח, השמש השוקעת צבעה את השמיים באדום והשתוללנו בחול הנעים.

אני זוכרת שהטיול לחוף הים -הבריא אותי.

אחרי החולשה שאחזה בגופי הקטן בעקבות טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת התחזקתי .

אחד הדברים הזכורים לי במיוחד שלא הסבירו לי מה עושים לי, לא ידעתי שחליתי במחלת הגזזת, לא ידעתי מה צפוי לי בטיפול . התייחסו אלי כחפץ. והייתי כבר נערה, אמנם תמימה, אבל נערה, שאפשר לדבר איתה, להסביר לה.

בעבר כאמא וכיום כסבתא שמסבירה לנכדים על כל צעד ושעל שאנחנו עושים או נעשה אחד הדברים הקשים לי היה שלא ידעתי מה יקרה עוד מעט? ולאיזה טיפול לוקחים אותי? ולמה חשוב שיטפלו בי? ומה יקרה אם לא יטפלו בי? ומה זו המחלה שבגללה מטפלים בי?

יש חוסר אונים בחוסר הוודאות.

עד היום הים הוא המרפא שלי. וכל מחלה שיש לי, בעלי כבר יודע- נוסעים לים!

אדם בעולמנו משול לטיפות הגשם, חלקן גולשות במדרון ונעלמות בים כאילו לא היו וחלקן נספגות באדמה ומשאירות בה את חותמן.

-שבתאי לוי-

ח.ש לשעבר מקיבוץ יגור (הפרטים שמורים המערכת)


נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative