גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
עבודת שורשים
נינתי כותבת עבודת שורשים. 
החלטתי הפעם – שלא אשתוק! לא אשתוק ואספר את קורות חיי בהם אשלב גם את חיי בצל הגזזת של אחותי. 
אני זוכר הכל – זוכר ולא שוכח. 
אני זוכר בשנות ה – 50 כשכבר היינו יתומים מאם, אחותי הקטנה, היתה בת 4-5 שנים, באחד הבקרים אבא לקח אותה וסיפר שהם הולכים ל"הדסה" לבקר אצל הרופא.
כשחזרתי בצהריים מבית הספר ראיתי את אבא מחזיק את ידה ועל ראשה מטפחת, לא הבנתי לפשר המטפחת. כשנכנסנו הביתה, נבהלתי לראות אותה קרחת!
אבא סיפר שמרחו על ראשה חומרים כמו בוץ עבה. היא היתה כה אומללה.
כל כך חמודה ויפה והיתה זקוקה לחיבוק של אמא ז"ל. חיבוק של אשה. 
אבל, היינו עולים חדשים, לא מכירים אף אחד אין קרובים, אין שכנים – רק אנחנו – עולים חדשים. 
אחותי התיישבה בפינה ובכתה. אבא אמר לה :"ספרי לאחיך מה עשו לך קטנה" והיא סיפרה שהושיבו אותה על כסא גבוה והרופאים עם הבגדים הלבנים טיפלו בראש שלה והורידו לה את כל השערות מהקרקפת. והיא התחילה לבכות בקול, בכי מר מלב דואב. ואנחנו האחים – הסתכלנו עליה והתחלנו לבכות יחד איתה. 
אבא חיבק אותנו עיניו נצצו והוא אמר בקול "אין דבר, עכשיו יעשו לה טיפולים והשערות יגדלו מחדש והיא תהיה יפה כמו שהיתה". 
אבא לקח אותה כל כמה ימים להדסה לטיפולים וכל פעם שחזרה כולנו בכינו. אני חושב שאבא נהיה שפוף מכל טיפול וטיפול שקיבלה נגד מחלת הגזזת.
היא עברה הקרנות נגד מחלה, מחלת הגזזת, שאני לא בטוח שבכלל חלתה בה.
במהלך הטיפולים סבהקרנות נגד מחלת הגזזת  היא הפכה להיות ילדה חסרת מצב רוח וכאשר הלכה לגן חזרה בוכה. כשהתעניינו למה היא בוכה היא אמרה שהילדים בגן לא משחקים איתה כי יש לה מטפחת על הראש. הילדים גם העליבו אותה. והיא היתה עצובה ומדוכאת. 
בכל פעם שלקח אותה אבא לטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת, שאולי לא היתה לה, היא היתה נכנסת, מסכנה לבד לחדר שבו עשו את ההקרנות. היא כל כך פחדה מהטיפולים ולבד בחדר היה בשבילה סיוט. 
מגיל צעיר לקח אותה אבא לטיפול אצל פסיכולוג. אבא היה חסר אונים. גבר הוא גבר – לא יכול להפוך את עצמו להיות אשה להיות גם אמא. 
מגיל 5 חובשת אחותי מטפחות על הראש עד היום. 
כל השנים סבלה וסובלת גם היום. 
לו ידע אבא שכך תגיב – לא היה לוקח אותה לטיפולים נגד מחלת הגזזת באדיקות כמו שעשה לפי דברי הרופאים. 
לו ידע שמילדה , בת יחידה  שהיתה כבבת עינו – תהפוך לצל של עצמה.    
לו ידע שתחלה בסרטן במח שיעוור אותה ולא תוכל לראות את פניה במראה. 
לו ידע שתחלה בסרטן המיתרי הקול ותאבד את קולה. 
לו ידע... 
אבל אבא לא ידע.
עד יום מותו אהב אותה ודאג לכל מחסורה. 
וכשנפטר – לקחתי אני את המשימה באהבה אין קץ. לדאוג לאחותי היפה והחמודה. 

י.ה מתל אביב (הפרטים המלאים שמורים במערכת)   

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative