גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
DDT או גזזת? גם וגם!
עליתי לארץ מעיראק, משפחה מלומדת, בעלת אמצעים. ההורים סיפרו לנו שאנחנו עולים לישראל, למדינת היהודים ושם לא יפגעו בנו ולא תהיה אנטישמיות. 
זה היה בשנת 1950, אבא שילם כסף רב כדי שנהיה בין הראשונים לעלות למטוס. לאחר טיסה אליה נדחסו עולים רבים עם מיטלטליהם, נחתנו בנמל התעופה בן גוריון. התרגשות אחזה בכל יושבי המטוס וכולם רצו לרדת ולנשק את אדמת הארץ. 
אבל, להפתעת כולם אז עלו למטוס אנשים, לבושים חלוקים לבנים, כמו של רופא, אחות והם ריססו את כל היושבים במטוס. כל נוסעי המטוס היו נרגשים מאירוע הריסוס והקהל החל רועש, תינוקות וילדים בוכים, נשים בוכיות, שיעולים וכחכוחים וגברים חסרי אונים. 
אחר כך העלו אותנו על משאיות שלקחו אותנו למקום שקוראים לו שער עלייה. היום אני כבר יודעת שזה בעיר חיפה. אז לא הכרנו כלום – היינו בטראומה. 
בשער העלייה, בחיפה, עשו לנו חיסונים וכל מיני מדידות, בעיקר לא הבנו מילה ממה שדיברו אלינו בעברית. 
לאחר הפרוצדורה של רישום ורישומים מרישומים שונים נשלחנו  למעברה בבאר שבע. 
לאחר הריסוס במטוס התחלתי לסבול מגירודים בלתי נסבלים וכל הגוף שלי התמלא באקזמה. בשנת 1954 לא היו אז משחות כמו שיש היום ולכם סבתא עליה השלום רקחה עבורי משחה שבסיסה נפט, ערבבה תבלינים שונים ועיסתה לי את הגב, הרגליים והידיים. הטיפול שרף מאד. 
שנתיים אחר כך כבר אפשר היה למצוא משחה, גם היא היתה על בסיס נפט. ריח הנפט גרם לי לכאבי ראש וסחרחורות. 
אחרי תקופה נִכנסו למקום מגורינו ,אנשים והודיעו לאמא שלוקחים אותי ואת אחי הצעיר  לטיפולים. 
לא הבנו לאן לוקחים אותנו וגם אמא לא הבינה אבל סמכה על הממסד. הפרידה מאמא ומשאר המשפחה לטובת טיפולי הקרנות נגד מחלת הגזזת -לוותה בבכי, והיתה קשה על כולנו, אף אחד לא ידע מה צפוי לנו. 
שנינו אובחנו כי חלינו בדלקת בעור הקרקפת כיום אני יודעת שמדובר במחלת הגזזת.
גילחו לשנינו את הראש. אני, שעליתי ארצה עם שיער ארוך, מסולסל כאילו זה עתה יצאתי ממספרה, ראש מלא "בקבוקים – בקבוקים" נותרתי קרחת, מה שהקצין את מראה פניי החיוורים ועיניי נראו כמו רצו לצאת מהחורים. אחי הרגיש כאילו השאירו אותו עירום הוא התבייש ונכנס תחת אחת ממיטות הסוכנות . 
למחרת עשו לנו שיקוף מח, כמו שעושים שיקוף חזה. לא הבנו מה הסיבה לשיקוף מח. אני רציתי לעודד את אחי אז אמרתי לו שעושים לו שיקוף מח כדי שידעו כולם כמה חכם הוא. 
אחרי ה"שיקוף מח" שהיום אני מבינה שהיה טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת , עם המכונה על הראש. 
ההרגשה היתה של מטפלים בנו באופן מזלזל והתמלאתי עלבון צורב. כל העוסקים במלאכה טיפלו בנו בלי להסתכל עלינו כילדים, בבני אנוש בעלי נשמה רכה , ללא התייחסות שמדובר בסך הכל בילדים שהופרדו, ללא הסבר מהוריהם, לא דוברים את השפה מטופלים בטיפול כואב שכלל תלישת שיער כואבת מידי יום. לאחר כל טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת "שיקוף מח, שפכו לנו על הראש יוד כתום – צהוב. 
שנינו נותרנו עם קרקפת רגישה.שנינו סובלים מצלקות במספר מוקדים בקרקפת, שיער דליל וזיכרונות מבעיתים שגרמו לשנינו לקושי לבטוח בבני אדם ולהאמין שיש טוב באדם, באשר הוא אדם.  
 
לעוד כתבות בנושא טיפול בגזזת>>

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative