גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
פואמה לילד נפגע גזזת
היא צעדה בחולות, בדרך לא דרך, מרחק של קילומטר בערך.
השמש קפחה על ראשה, בדרום החם, בימים שאיש לא חלם אז על מזגן. 
היה לה מעמד לצועדת לא סתם אישה- היתה זו ה-מורה.
המחנכת של אחי, אישה שכבר אינה צעירה במהלך צעידה.
היא דפקה על דלת הצריף הרעוע הארעי ושאלה:
למה הוא לא בא ללמוד בכיתה? 
למה הוא בורח נעלם בשעה הראשונה ללמידה. 
אמא השפילה מבט, דִמעה נצצה בעינה
וכוס מים קרים למורה מזגה, 
וכשהמורה מים לגמה- 
החלה מספרת, משתפת , את האמת מגלה:
בכל התארגנות בבוקר יום לימודים "המלחמה מתחילה": 
הוא בוכה, מילל, על הרצפה מתפתל, 
מסרב לבית הספר , לכיתה להגיע - הוא חושש וכמו עוּבַּר מתקפל. 
הילדים בכיתה וגם בהפסקה לו לועגים,  
שיש לו קרחת ופצעים וממנו הם מתרחקים
גזזת היא מחלה מדבקת – הם ממנו פוחדים.
ואמא שואלת ולא מבינה:
"איך מילד חייכן , שמח ונעים הליכות 
הפך לעצוב, וצנום וכמעט ללא נוכחות?" 

ואני ,האחות, מהצד מסתכלת
איך אמא נעצבת ובעצמה מתפתלת. 
למשמע הדברים המורה נבהלת 
מלגימות המים נשנקת, משתעלת.
ואני -בהחלט כילדה זוכרת היטב- הכל זוכרת:
שאחי הקטן ממני בשנתיים חַלה במחלת הגזזת. 
הוא גירד את הראש שהתמלא בפצעים, 
ואחות בית הספר אמרה : "במחלת הגזזת לטפל , בהקרנות חייבים!" 

אבא היה מודאג ובאחי החל מטפל,
בכל הנדרש: רץ, לקח, שילם ובעיקר לקדוש ברוך הוא התפלל . 
הטיפולים הקשים במרפאת זמנהוף לילדים צעירים נעשים
בתל אביב הקטנה של שנות החמישים
אבא ואחי רק בן 7 בכל פעם למרפאה נוסעים
בדרך לא דרך  לטיפולים מגיעים. 

כשחזרו לצריף  לאחר הטיפולים 
השמש הקופחת שוקעת בגלים 
שניהם מותשים ועייפים,
אבל,  אבא בילדו האהוב מטפל ללא לאות 
ובודק ומראה לאמא שפועל בדיוק על פי כל ההוראות
שקיבל מהאחיות המטפלות. 
אבא חבש את ראשו ומרח במשחות שונות
ואחר כך עטף בחיתול ובמטפחות.
על הכל חבש אחי כובע את הבושה להסתיר
ועיני האב והבן  היו כה עצובות -את אבי התקשיתי להכיר. 

כל שנות ילדותינו  ההורים באחי היו מטפלים 
הוא היה עבורם מושא לדאגה  בלילות ובימים.
הוא קיבל מהם יותר מכל הילדים 
הוא הגוזל החלש בקן ובו 6 גוזלים בריאים. 

בתקופת הצנע בישראל היה מחסור בכל
וההורים הבינו שאחי חייב לאכול
כדי שיתחזק, יבריא יגדל ויתבגר
ואנחנו האחים דאגנו לו יותר.

בארוחות יום השישי אחרי הקידוש בצִנעה 
כשהוגשה לכל המשפחה הארוחה 
אמא באהבה עליה שעות רבות טרחה
משפחתנו, בלית ברירה  במעט המאכלים חלקה. 
אחי החולה בגזזת קיבל חתיכת עוף מכובדת 
ולי הגדולה ממנו  חילקו כנף קטנטונת.
לא כעסנו אף פעם על ההורים, 
כי ידענו כמה הם מודאגים,
בקושי עיניים בלילה עוצמים, 
חושבים על חיי הדלות, במגורי פחונים וצריפים,
ובנוסף הילד חולה בגזזת וראשו מלא פצעים.

אז הבנת המורה, מה לאחי קרה? 
הוא היה בטיפולי הקרנות, 
תלשו לו עם שעווה את השערות,
ראשו קירח ודואב נותר  
הוא הרגיש עירום ומכוער, 
על ראשו שפכו נוזל כשהטיפול תם- 
החומר שרף הוא צעק ובכה והרגיש בוש ונכלם .
ואחר כך את ראשו עטפו 
והוא הרגיש שאברי גופו עוד רגע ירפו
הוא יתעלף ויאבד הכרה 
וראשו כאב נורא. 

הזמן  המרפא וההקרנות נגד מחלת הגזזת חלפו
והורי חשבו שהנה הילד גדל והמחלות מחייו נעלמו.
ורגע לפני שעלה לתורה 
וקיבל על עצמו עול מצווה 
בגרונו התגלה גידול איום ונורא
שהעיב וגרם צער רב לו ולכל המשפחה.
הרופאים קבעו – "הגידול סרטני!"
ובימים ההם כמעט קטלני,
הרפואה לא היתה מתקדמת 
ואמא בכתה :"אני מאבדת את הילד". 
לשמחת המשפחה 
מכל סכנת חיים אחי יצא
הוא גדל , התבגר 
לצבא התגייס ובסיום השירות  השתחרר 
התחתן , גידל בנים ועל חיים טובים לא ויתר. 
עד ששב הסרטן, דפק על דלת חייו והודיע "אני שוב פה". 
שוב עבר בדיקות שגרמו ללחץ ואי נעימות 
וגילו שהסרטן התפשט בבלוטות הלימפה ולצערנו יש גרורות. 
הוא שוב טופל בכל אמצעי רפואי חדיש ומחודש
ונבדק על ידי רופאים, ואין בבית החולים  מומחה שאליו  לא ניגש
לחצו את ידיו , בדקו לקחו עוד מדידה 
וכולם שאלו אותו את אותה השאלה: 
"טופלת נגד מחלת הגזזת, בילדותך בהקרנה?"

וכיום,
בעקבות טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת שאחי בילדות עבר 
הוא במצב בריאותי ירוד ובעיקר באזור הצוואר
הוא מדבר אך קולו בקושי נשמע 
הוא מטופל בתרופות ומרגיש מאד רע. 
לעבוד אינו יכול ואינו מסוגל 
וגם המחשבות בלילות בעלות משקל: 
הוא אינו ישן ואינו מנמנם הוא אומלל. 

אאחל לאחי היקר בריאות ואריכות ימים 
ואני תמיד לצידו כמו אחות משה , מרים
שומרת, דואגת לכל דבר ועניין
מחליפה את הורי, זכרם לברכה,
שנפטרו ובליבם דאגה. 


ה.א באר שבע (הפרטים המלאים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative