גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
ילדה מעלפת או ילדה מעולפת?
בילדותי גרנו ברמלה, שכמו רב הערים במדינת ישראל בשנות החמישים היתה עיר של עליה מכל התפוצות ובנוסף התגוררו בה ערבים. כל השפות המדוברות בה נעמו לאוזני, הרגשתי שהן מוכרות ומובנות לי.   

תמונת ילדות מוקדמת שלי כפי שאני זוכרת את עצמי: 
רצה יחפה בשטחים הפתוחים, טרם נסללו מדרכות  וכבישים מסודרים, טרם נבנו רחובות וניתנו להם שם, אני רצה  לא ברור לי לאן, שערי פרוע  ואני – מחייכת, הרגשתי שכל העולם פרוש לפניי... 
בערבים מוזיקה מגוונת היתה בוקעת מלבבות העולים, כאילו, שרים לארץ המולדת שעזבו ואליה התגעגעו.
הייתי ילדה חייכנית ששמחה בחלקי גם אם חלקי מועט. וכבר ידוע לכל בכמה מעט  מדובר  בתקופת הצנע בארץ. היום בתקופת השפע, קשה להסביר לילדיי ולנכדיי מה פירוש המילה "אין" "לא היה" וכו'. 
אני מחלקת את חיי לשני חלקים: 

לפני טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת ו - אחרי מחלת הגזזת
נקודת השינוי שהיא גם נקודת השבר היתה כשהייתי בת  7-8 .
טיילתי, כהרגלי, בשטח, בסביבה הטבעית שלי, לפתע נעצר רכב  לידי והכניסו אותי לתוך רכב בו ישובים אנשים זרים שאני לא מכירה וגם אף פעם לא אזהה את פניהם, דיברו איתי בעברית. ברכב היו עוד ילדים את חלקם הכרתי ואת רובם לא . חייכתי אל כולם, כהרגלי ונכנסתי איתם לרכב.

הייתי ילדה חברותית מאד ומיד התחברתי עם הילדות והילדים סביבי, בכישרון טבעי שילבתי אותם בעולם הדמיוני שלי. 
בטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת ביקשו מכל הילדים,  שנעמוד בתור ארוך. אני חייכתי וצחקתי עם החברות החדשות שלי. לא חשבתי להתגעגע לאבא ואמא כי הבנתי שכאן אני צריכה להיות, בדיעבד אני יודעת שהיה לי תפקיד חשוב עבור שאר הילדים והילדות סביבי.  
כשהגיע תורי ,הכניסו אותי לחדר שבו גזזו את שערותיי שהיו אסופות לקוקיות. היתה זו הפעם האחרונה ששערי הגיע לאורך עד המתניים. לאורך שנות חיי שיערי בקושי צימח עד הכתפיים... אחר כך מרחו לי חומר חם-לוהט על גבי הקרקפת. אחרי שהחומר על גבי הקרקפת הצטנן,  תלשו  אותו מהקרקפת יחד עם השערות הנותרות ונותרתי קרחת מכאן ומכאן: 
גם הפכתי קרחת, חסרת שיערות על הראש ולא יכולתי לזהות את עצי  וגם לא מצאתי שום דבר חיובי ברגעי הכאב הבלתי נגמרים הן הפיזיים והן אלו  שהכאיבו לי בלב פנימה. 

החיוך ירד לי מהשפתיים ואני לא שמתי לב שהוא פשוט... ברח לי..  החברות החדשות  שהכרתי, גם הן לא חייכו. הן הסתכלו עלי כמביאה את בשורת החיוך והדמיון המצחיק אבל דבר לא היה מצחיק. 
לאחר סאגת ההתקרקפות הכניסו אותי לחדר,  לבד,  שם קרבו אל ראשי מכשיר, שחימם את הקרחת הפצועה שלי. המכשיר המחמם נראה תמים וגם המטפלים נראו כאילו הם שמים רק מכשיר על הראש – מורידים אותו וזהו. הטיפול בראש עם המכשיר חזר על עצמו עד שבהפתעה גמורה חייכה אלי האחות ואמרה לי – "זהו! את בריאה!" אפילו לא ידעתי כל הזמן הזה שאני חולה, או חולה בגזזת ?!   
מאז הפכתי שונה. אני – אחרי טפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת: 
כנראה שבעקבות טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת בחדר שעשו לי עם המכשיר החם התחלתי להתעלף התעלפויות מרובות. בעקבות ההתעלפויות המרובות היו מאשפזים אותי חדשות לבקרים. התעלפויות אלו יצרו תחושת אי וודאות, וכל הזמן היתה תלויה באויר השאלה:"מתי אתעלף שוב?" הורי היו מודאגים מאד.
בדקו אותי באמצעים הרפואיים החדשניים לאותה תקופה. 
כל אשפוז בדקו האם יש לי בעיה של לחץ דם, חלילה סכרת אולי אפילפסיה.
אני לא יודעת מה היה הרציונאל שעמד מאחורי הטיפול שניתן לי נגד מחלת הגזזת אבל, אחרי כל התעלפות אשפזו אותי ונהגו לתת לי זריקה בישבן. וכך עכוזי הפך באופן קבוע  לכברה . עד היום אינני יודעת מה הקשר בין התעלפויות וזריקה בישבן. הרי המח אחראי על ההתעלפויות ולא הישבן. 

באחד מביקורי אצל רופאת הנשים שלי, היא התבוננה עלי ארוכות וניסתה לברר מה פשר החיוורון שלי וריבוי ההתעלפויות שחוויתי מילדות.
היא שאלה אותי האם ביקרתי בצ'רנוביל או נולדתי בעיר הזו ,כמובן שעניתי בשלילה, הרי ילידת הארץ אני ולא עליתי מאף מדינה . היא התבוננה על פני ואמרה  "מצבך הבריאותי מעיד כי עשו לך קרינה מייננת לגוף!" ואז "נפל " לי האסימון, וירדו דמעות כמים. פתאום הבנתי שכנראה מצבי הבריאותי מושפע מטיפולי ההקרנות שקיבלתי כשהייתי ילדה.
חליתי בסרטן פאפילארי בבלוטת התריס. עברתי טיפולים קשים ומכבידים הן פיזית והן רגשית. 
מצב הרוח שלי ירוד ואני רבה וכועסת ללא פרופורציות עם ועל קרוביי ובני משפחתי. אולם לרוב אני חסרת שליטה על כעסיי ופוגעת בסובבים אותי.  

מילדה חיובית וחייכנית הפכתי לילדה שהפכה לנערה ולאשה עצובה שאינה סומכת על סביבתה ואינה רואה את החיים באור חיובי – כמו פעם. 

לעוד מידע בנושא: מחלת הגזזת>>

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative