גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
גזזת ועוני
חוסר אונים עטף את אבי המשפחה שלנו, כשעלינו לארץ. ההתרגשות נמהלה בכאב, בחוסר הצלחה ותנאים פיזיים קשים. 
 אבא שלי, איש עמיד מטריפולי, היה קבלן בניין בלוב. כשהגענו לארץ לא ידע איך נהוג להתנהל, לא דיבר עברית, לא ידע למי לפנות בעניין עבודה  - אבי  לא ידע איך להתפרנס. 
היתה עליו אחריות רבה על הכתפיים - להאכיל פיות רבים, עלינו ארצה  9 ילדים ושני הורים, סך הכל 11 פיות להאכיל. 
בנוסף לכל הקשיים האובייקטיבים בסיטואציה החדשה והסבוכה, באחד הימים גנבו לאמא שלי את התלושים, תלושי קצבת המזון המועטה שהיתה ברשותנו. 

הרגע הזה של חוסר האונים, המבט של אבי ומנח גופו לא ישכחו מזיכרוני, אני ממש רואה אותו לנגד עיניי. 
בשנת 1949 עלינו לישראל עברנו ממעברה למעברה. תחילה הגענו לעתלית ואחר כך נשלחנו לחדרה אחר כך למחנה ישראל, צפונית לעיר לוד אחר כך ליהוד לא הפסקנו לנדוד. 

אמא טיפלה בנו 9 ילדים בדלות רבה. אבא חי בתסכול רב. המעבר הכביד עליו. 
בנוסף לכל העומס הרגשי הזה נבדקתי בבית הספר על ידי אחות בית הספר- היה פעם מקצוע כזה - בדקה את ראשי ומיד הודיעה שעליה לדבר בדחיפות עם אימי. 
אני זוכרת שהאינסטינקט הראשון שלי היה – דמעות. דמעות הציפו את עיני וליבי לא ידע למה. 
האחות ליוותה אותי הביתה לאחר סיום יום הלימודים בבית הספר. היא פנתה לאמא והסבירה לה במעט מילים והרבה שפת סימנים שחליתי במחלה בראש וכל הזמן אמרה וחזרה על המילה "גזזת.....גזזת ....גזזת.....גזזת". 
האחות הבינה שאמא, קורסת תחת עומס החיים, 9 הילדים, המחסור ... והיא איננה במצב לטפל בי ולכן לקחה אותי תחת חסותה ואחריותה. 
מספר פעמים הביאה אותי ל"בית חולים השרון" לטיפול בראש. 

בטיפולים גזזו לי את השיער ולא יכולתי להסתכל על עצמי במראה- שנים. אחר כך שמו לי מכשיר חשמלי שהפיץ חם על הראש. ישבתי על כסא וביקשו ממני לא לזוז. כך ישבתי זמן רב עבור ילדה, בחדר חשוך, לבד, בלי לזוז, תחת מכשיר שבישל או אפה לי את הראש והמח. 
ישבתי ודמעות מילאו את עיניי. בכיתי בלי לזוז כמו שביקשו ממני. 
אחרי הטיפולים נגד מחלת הגזזת בהקרנות שפכו לי יוד בצבע צהוב על גבי הקרקפת, היוד צרב ושרף. אחר כך סובבו מעל ראשי תחבושת לבנה. כשסובבו את התחבושת הרגשתי שראשי סחרחר עלי. עצמתי את עיניי מאינסטינקט ואז פקחתי כי חשבתי שאני עומדת להתעלף. 

האחות החזירה אותי הביתה, ילדה קטנה, עם עיניים נפוחות מבכי ונשמה חסרת אונים. 
כיום מצבי הנפשי רעוע, אינני אותה ילדה חזקה, סימני הגיל חורצים בגופי ונשמתי. עברתי ניתוח לאחר שגילו גידול סרטני בבלוטת התריס. 
בנוסף, ראשי מלא צלקות עקבותיהם של הסרות גידולי עור שנקראים BCC. מראה שאיננו נעים לצפייה. 
מזה שנים שהראש שלי מגרד ללא הרף ולעיתים אף עד זב דם. אני מטופלת נפשית מפני חרדות ופחדים שאוחזים בנפשי. 
בלילה כשאני מניחה ראשי על הקר המחשבות עולות וצפות ובאין מרגוע נוטלת כדורי שינה, לתת מנוחה לגוף ולנפש. 
אני מרגישה שבשנות החמישים לא ידעו איך לאהוב ילדים. 
לא ידעו איך להקשיב להם.
 
אני רואה את ילדיי המתמודדים עם אתגר גידול הילדים את יכולת ההקשבה שלהם  לקשיים של הילדים, הנכדים שלי,  לכאורה בזוטות. 
ואני גאה בהם. גאה בעצמי שלמרות סיוט הגזזת שעברתי בתקופת ילדותי לא נפלה רוחי הפנימית.

ש.ו. (הפרטים המלאים שמורים במערכת) 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative