גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
מציאות העולה על כל דמיון
עלינו לארץ מעיראק בתחילת שנת 1950.
המשפחה הגרעינית 2 הורים ו – 5 ילדים ועוד רבים מבני המשפחה המורחבת והקהילה היהודית בעיראק. 
בארץ נולדו שני צברים הם היו הגאווה של משפחתנו, הם היו לצברים הראשונים במשפחה. 
מי שהתבונן בעיניו החכמות של אבי מיד ראה את גאוותו בשני בנַיו הצברים. היתה זו הגשמת חלום. 
כשכרסה בין שיניה, התבשרה אמא ששתיים מבנותיה נדבקו במחלת הגזזת. 

אמא, עולה חדשה, לא מבינה את השפה, משפחה ללא אמצעים כלכליים וקשיי עלייה אובייקטיביים -  לא ידעה מהי המחלה הזו? מה השלכותיה? מהו אופן הטיפול? דבר אחד קרה- היא התבוננה בראש שלנו וכמעט התעלפה והעילפון לא היה בעקבות הריונה אלא מהמראה המזעזע שראתה. 

באין ברירה ועם קשיים פיזיים אובייקטיביים לקחה אותנו לטיפול בהקרנות בעיר ירושלים. 
האחות הצעירה, כבת שנתיים בכתה מרה כיוון שפחדה עד אֵימה להיכנס לחדר החשוך לבדה. בת שנתיים?! עוד לא ילדה עדיין תינוקת- פעוטה!
כבר אז ידעו האחיות והרופאים כי אישה הריונית אסור לה שתיחשף לקרינה, חבל שלא חשבו שגם לתינוקות, פעוטות וילדים אסור להיחשף לקרינה...!!! 
אֶת לווי האחות הקטנה במהלך טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת הטילו על הבת הבוגרת וכך יצא שהבת הבוגרת הוקרנה פעמיים: עם אחותה הצעירה וגם בטיפול נגד מחלת הגזזת שעברה בעצמה.

לאחר טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת היו שתי האחיות קרחות. ואם, חלילה,  צמחה שערה, כדרך הטבע – מיד נתלשה בכאב באמצעות פינצטה.  
לאחר תקופה צימחו האחיות שיער דליל, חסר ברק ושבור. היה זה מקורן של העצבות וחוסר אונים של שתי האחיות שגרמו לחוסר ביטחון ואומללות בנשיותן.
והנה עוד בן זכר נוסף למשפחה והמשפחה שמחה. אבל אנחנו  הילדים ידענו ששינוי זה רק ייפגע בנו. עוד פֵה להאכיל, עוד מקום פיזי ועוד פיסת יחס מההורים שתילקח מאיתנו "הגדולים".   

בשנת 1953, חצי שנה לאחר הולדת האח הצעיר, אֵבל כבד ירד על משפחתנו, חוסר וודאות הזדחלה לחיינו ועננה שחורה כיסתה את ראשנו נדם ליבה של אימנו ונותרנו יתומים. 

עד הטרגדיה של משפחתינו- סבתא, עליה השלום, אֵם אימנו היתה מבקרת בין בתי בנותיה. בכל שבוע היתה מסייעת לבת אחרת. 
לאחר מות אימנו, בּיתהּ, לקחה פיקוד עלינו, על ילדיה- נכדיה. 
סבתא עברה להתגורר איתנו בצריף, בשכונה ירושלמית. דאגה לנו וטיפלה בנו מכל הלב. 
בין השנים 1954-55 שני הבנים, הזכרים החדשים במשפחה, חלו במחלת הגזזת. סבתא לקחה אותם לטיפולים באותו מקום שטופלו הבנות מס' שנים לפני כן. הם חזרו קרחים ובעיקר בוכים. סבתא עשתה כמיטב יכולתה כדי להחזיק את 7 הילדים וגם לטפל ב – 2 חולים שסובלים מהקאות ובחילות, כאבי ראש ותחושה כללית לא טובה. 

אחרי שנתיים אבא מצא אישה חדשה התחתן שוב עם אישה אחרת ואנחנו, 7 הילדים, פוזרנו בין משפחות אומנה, קיבוצים ופנימיות ברחבי הארץ. בעקבות חלוקה זו, שנים רבות לא התראינו, לא ידענו איך ליצור קשר האחד עם השני והינו עסוקים בלשרוד- פשוט לשרוד את היומיום כיתומים חסרי ביטחון.

במהלך השנים, התחתנו, חזרנו להיות בקשר הדוק והיינו יחד גם כשאסונות פקדו אותנו, התחזקנו ונזכרנו -שאין כמו משפחה. 
כל אחד מאיתנו התמודד, יום – יום, עם בעיות שיער קשות וטורדניות, שכללו גירודים ופצעים מעיקים שהופיעו על הקרקפת. בנוסף, סבלנו בעיות שינה וחרדות שליוו את לילותינו בהם נלחמנו ונמנענו מנטילת גלולות שינה למיניהן, וכל לילה וזריחה היו עבורנו - ניצחון. 

בעקבות טיפולי הגזזת נפגעה משפחתנו:
אח נפטר מסרטן במח ששלח גרורות לכל הגוף.
אחות נפטרה מסרטן בגרון שבמהלך השנים הֵצר את צעדיה ויכולותיה לבסוף סיימה את חייה בסבל וייסורים.
אח נוסף חולה בימים אלו מסרטן במח ומוחו מעוטר במנינגיומות לרב.

נותרנו שניים שמתמודדים עם העבר, שורדים את ההווה וחוששים מהעתיד הבריאותי.  

ש.ל  ור.ל (הפרטים המלאים שמורים במערכת) 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative