גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
בטנדר לטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת
נולדתי במרוקו בשנת 1952. 
משפחתי ואני עלינו לארץ בשנת 1955, הייתה זו "עלייה מהירה" כיוון שהתעורר חשש בקרב  היהודים כי השערים ייסגרו ולא יוכלו לצאת את מרוקו. הסוכנות היהודית פעלה במהרה והצלחנו לעלות ארצה.  
עם הגיענו לחוף מבטחים בחיפה, אחותי הגדולה נלקחה לטיפול במקום שנקרא "שער העלייה", הסתבר, בדיעבד, שטופלה בהקרנות נגד מחלת הגזזת. אחרי שסיימה את הטיפול, חזרה קרחת ועצובה. אבל... למי היה זמן בתקופה ההיא לחשוב על רגשות?! של ילדים?! 
להורים שלי היו 9 ילדים! קשיי עליה! קשיי שפה! 
בתקופה הראשונה בארץ שלחו אותנו במשאיות לגור במקום אחר:
תחילה לקחו אותנו במשאית עמוסה לעיר באר שבע; 
אחר כך נשלחנו לאכלס את מושב בית שקמה ליד אשקלון – אגב, שמו של המושב מבוסס על עצי השקמה המיוחדים והמרהיבים הגדלים באזור; 
אחר כך העבירו אותנו ליישב את אשקלון לאחר איחוד מגדל – אשקלון ואפרידר. 
אחרי המעברים הללו התמקמנו באשקלון. 

ואז... גילו שאני חולה במחלת הגזזת. שלחו אותי ילד בן 4-5 לטיפולים בהקרנות לבד- לבד? לבד! נשלחתי במשאית ללא כיסוי וללא קירוי , פשוט טנדר פתוח לרוחות ולשמש הקופחת על הראש. 
אני זוכר שביקשתי, התחננתי שיעצרו את הנסיעה לא יכולתי להתאפק כיוון שהיה לי פיפי- ילד...
הנהג, בלית ברירה נענה לבקשתי ועצר את המשאית בצד הכביש. עשיתי פיפי על הגלגל של הטנדר והמשכנו לנסוע בנסיעה ארוכה עד לחיפה, לשער העלייה. 
כן, שוב - שער העלייה!

בשער העלייה שמו לי את הראש בתוך מנורה חשמלית שיצא מתוכה אור כחול  או סגול. ואמרו לי שאסור לי לזוז ואם אזוז לא יהיו לי שערות. את המכונה הצבעונית הצמידו לי לראש מספר פעמים. 
לאחר הפעם הראשונה תחת המכונה נשר לי השיער . 
היות והייתי ילד ובנוסף לא ידעתי עברית, בכל זאת - הייתי עולה חדש, לא הבנתי כלל מה רוצים ממני ומה עושים לי. 
במהלך השנים הבנתי שאפילו לא יידעו את אמא  שלי שלוקחים אותי לחיפה , או שאני חולה במחלת הגזזת, וכמובן שלא הסבירו לאיזו מטרה- טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת.  
מאז טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת באור כחול – סגול סבלתי כאבי ראש איומים שאמללו אותי מגיל 5 ומאמללים אותי גם היום. 
כאבי ראש מהם אני סובל נותנים לי תחושה שהמח, הגולגולת, השיער והראש אינם מחוברים זה לזה ובכל תנודה כל אחד מהם זז לכיוון אחד. 
במהלך השנים שחלפו מאז טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת – וחלפו הרבה שנים - לא הרבתי לדבר בנושא מרב בושה, הן עם עצמי והן עם משפחתי וסובבי. 
בתקופה האחרונה פתחנו, אחותי ואני, את תיבת הפנדורה הזו. 
היא סיפרה לי על הטיפול במחלת הגזזת שהיא עברה כשירדנו מהאונייה ונשלחנו לרישום בשער העלייה ואני שיתפתי אותה בזיכרונות של ילד קטנטן שזוכר את הכאב הפיזי והנפשי ובעיקר את הלבד הן בטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת ובמהלך השנים בהם סחבתי את הסיפור הזה על כתפיי- וישנם ימים שהסיפור הזה כבד מנשוא.
 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative