גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
גזזת וקרטיב לימון
נולדתי במרוקו בשנת 1955 ועליתי ארצה בשנת  1956. הייתי בן שנה כשהיטלטלתי עם בני משפחתי בדרכים לא דרכים כדי להגיע לישראל. משפחתי סיפרה לי שהגענו לחיפה והעבירו אותנו ליישב את העיר עכו, עיר נמל בצפון הארץ. הורי שהיו ציונים, שמחו על המשימה הלאומית שנתנה להם המדינה. בתקופה שאחרי מלחמת העצמאות לא נותרו בה כלל תושבים יהודים ולכן המשימה הלאומית ליישבה ברב יהודי הייתה חשובה מאד. במהלך שנות ה – 50 ו ה – 60 החלו נבנים שיכונים – שיכונים כדי למצוא פתרונות דיור לעולים החדשים וכן לעולים ותיקים המתגוררים במעברה. 

גדלתי בעכו שהלכה והתרחבה, בין בליל השפות והתמהיל המיוחד של ישראל בשנים אלו. 
באחד הימים, כהרגלי הלכתי לגן, פעוט בן 4-5 שנים. בתקופה הזו  לא היו מביאים את הילדים לגן ברכב או בהסעה, צעדנו ברגל פעוטות עם ילדי בית הספר העממי ועם נערים בוגרים שהיו אחראים עלינו. הייתה זו תקופה של ישראל אחרת. ביום זה כשהגעתי לגן כמו כל יום, הגננת קראה בשמות חלק מהילדים. הילדים שקראה בשמותיהם נעמדו יחד ליד שער הגן. והיא ביקשה שנעלה כולם יחד לטנדר, לבן פתוח. לא הסבירו לנו לאן פנינו פשוט לקחו אותנו לעיר חיפה למקום שער העלייה, יחד  עם מישהי שאמרו לנו שתלווה אותנו. אני זוכר את האירוע הזה כאילו התרחש בהווה ולא בעבר הרחוק, בילדותי- הגענו למתחם. הייתה בו חצר גדולה מתוכה אפשר היה להיכנס לחדרים בהם טיפלו בילדים. אני זוכר שהיו שם הרבה מאד  ילדים שחיכו . אני מעריך שאף אחד מהילדים לא ידע מה צופן לו העתיד ומה מתרחש בחדרי חדרים. 

בחדר הראשון גזזו לי את שערות הראש והפכתי לקרח. 
קראו בשמי והכניסו אותי  לחדר שהיו בו שולחן, כסא ומיטת טיפולים. 
אני זוכר שהיה בחדר ריח דומיננטי,  בדיעבד, במרחק הזמן וניסיון החיים הבנתי שהיה זה ריח של אצטון.  
מישהו, לא זוכר אם גבר או אישה, אבל אני זוכר היטב חלוק לבן ,  הושיב אותי  על כסא ונשארתי בחדר לבד. בחדר שנשארתי לבד הניחו על הראש שלי מכונה חשמלית ואמרו לי בחיוך  "לא לזוז". לא הבנתי מה עושים ולמה מטפלים בי. בחוץ שמעתי אנשים שמדברים וחוזרים ואומרים את המילה "גזזת" בהקשרים שונים: "יש לו גזזת..."; "אני רואה את הפצעים על הראש וכנראה זו גזזת"; "אם תזוז מהמכונה לא נצליח לרפא אותך ממחלת הגזזת..."; אמא אחת צעקה ובכתה :"לבן שלי יש גזזת" ואמא שלי לא ידעה שיש לי גזזת ולא ידעה שלקחו אותי לטפל במחלת הגזזת, ושבגן הגננת ידעה על הגזזת ולא עדכנה אותה.  

אחרי הטיפול בחדר הבנתי שיש לי גזזת ולא הבנתי את משמעות המילה. 
כשיצאתי מהחדר אספו את כל הילדים מהגן שלי ועבר מישהו עם קרטון בצבע חום  וחילק לי ולכל הילדים שקיבלו טיפול במכונה נגד הגזזת - קרטיב בטעם  לימון- היה זה רגע בתולי, טעמתי לראשונה בחיי את טעמן של הקרנות נגד מחלת הגזזת אבל גם את טעמו של  הקרטיב הראשון שלי. לא אשכח את טעמו לעולם. 
לאחר הטיפול נגד המילה הזו – גזזת - החזירו אותי ואת חבריי לגן ובסוף היום כשחזרתי חזרה הביתה, אמא שאלה אותי בהלם "מי סיפר אותך?" , ואמרה שאני נראה חיוור. מתוך דאגה  טרחה והכינה לי תבשיל מיוחד המורכב מסולת מתובלת בכורכום. אחרי שאכלתי את התבשיל התחזקתי וכבר לא הייתי חיוור. 
מאז לא ביקרתי בשער עלייה מעולם אבל קרטיבים בטעם לימון – זללתי המון. 

ד.א ז"ל נהריה (כל הפרטים המלאים שמורים במערכת) 


נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative