גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
אבנים ונשים בימי מחלת הגזזת
אנחנו בנות דודות  מצד אמא  - אמא שלי ואמא שלה היו אחיות.
אני נולדתי בשנת 1938 ועליתי ארצה עם הורי בשנת 1949, שנה אחרי קום המדינה.
משפחתה של בת דודתי עלתה ארצה כמה חודשים לפני משפחתי. הם התגוררו בדירה ביפו, יחד עם הסבתא המשותפת שלנו. עם עלייתנו ארצה שיכנו אותנו  בבאר יעקב,  בבית עולים, ולאחר פטירתו של אבי,באופן מפתיע  כעבור מספר חודשים , עברתי עם אמי לגור ביפו בחדר אחד באותה דירה בה גרו דודתי וסבתי . וכך גדלנו ממש כמו אחיות. היא צעירה  ממני ב- כשלוש וחצי שנים ולכן הרגשתי כלפיה כאחות גדולה. בילינו זמן רב יחדיו גם בגלל הקרבה בגיל וגם כחלק מהווי המשפחתי. והאמת לאמיתה – יש בינינו כימיה נהדרת. 
בבקרים היו האמהות שלנו סורקות את מחלפות ראשינו ואנחנו היינו מכריזות: "היום – צמות!" או "היום- 3 קוקיות" וכך הינו מסתובבות כמו אחיות תאומות, למרות פער השנים. אני זוכרת שהייתה כבת  6 שנים החלו מופיעים לה פצעים מוזרים בראש וכבר לא יכלה להסתרק בעקבות הפצעים, ולא יכולנו יותר "להכריז" על תסרוקת זהה. 
אמא שלה וסבתא שלנו נהגו לקחת אותה למרפאה ביפו, אינני יודעת בדיוק איפה, לעשות טיפול נגד הפצעים המוזרים בראש, לימים אני מבינה שחלתה במחלת הגזזת
אני אפילו זוכרת, שלפעמים גם אמא שלי הייתה מצטרפת אליהן  לטיפולים נגד מחלת הגזזת של בת דודתי, אני משערת, כיום, שאולי הן נזקקו לתמיכה נפשית בכל האירוע הקשה הזה של טיפולים נגד מחלת הגזזת של ילדה צעירה בת 6 שהיו חוויה של כאב וקושי. 
אני זוכרת את הרגעים הקשים בעקבות הטיפול נגד מחלת הגזזת שאחרי הטיפול במרפאה אמא שלה וסבתא שלנו היו משלימות בבית את הטיפול בתלישת השערות שצמחו-  בעזרת שעווה. רגעי הטיפול הללו זכורים לי ככואבים ואכזריים ובת דודתי הייתה צורחת ובוכה בקול קורע לב. חוסר האונים, הכאבים, הבושה ותחושת הפגיעות גרמו  לבת דודתי להימנע מיציאה בכל בוקר לבית ספר כשראשה קרח וחבוש ובעיקר כאוב.
אני זוכרת שהצרחות שלה נגעו לליבי, עמדתי חסרת אונים ולא ידעתי  איך לגרום לאמה  ולסבתא להפסיק להכאיב לה, עד שפעם אחת מתוך מצוקה רגשית ואהבה גדולה לבת דודתי העזתי וזרקתי עליהן אבנים, לצערי, אבן אחת פגעה בראשה של סבתא, שכה אהבתי. על התקרית הזו - אני מצטערת ...עד היום.
היחסים הקרובים והחמים ביני ובין בת דודתי נמשכו  לאורך כל השנים גם לאחר שכל אחת 
 מאתנו הקימה משפחה משלה.
במהלך השנים בת דודתי סובלת מכאבי ראש עזים, אני יודעת ורואה את הבליטה במצח והצלקת אותה היא מיטיבה להסתיר וקשה לה להעביר מסרק שיער בגלל בליטות בקרקפת. 
לבדיקת MRI שעשו לה בחודש פברואר השנה ליוויתי אותה, כמובן, אנחנו יחד באש ובמים. בתוצאות הבדיקה התגלתה מנינגיומה שהולכת ומתפתחת בתוך ראשה. הרופא המטפל בה  שאל אותה אם קיבלה טיפול בהקרנות נגד מחלת גזזת בילדותה, שתינו הסתכלנו אחת על השנייה במבט ששמור לשתינו ובחיוך עצוב מלא זיכרונות קשים וכואבים. בת דודתי הנהנה לרופא  ודמעות נצצו בעיננו. 
          


נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative