גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
אחיות לגזזת
נסענו לטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת באוטובוס. ההורים ליוו אותנו, שתי האחיות, לטיפולים. תחילה חשבנו שזה כמו טיול. יצאנו אבא, אמא ושתי אחיות יחד באוטובוס – נשמע יום של כיף! 
אבל כבר לאחר הטיפול הכואב והקשה הראשון בהקרנות נגד מחלת הגזזת  -  הבנו שטיול... זה לא ...כיף... – זה בהחלט לא -  אלא סיוט... 
בהתחלה הכניסו אותנו לחדר ובו גזזו את השערות מהראש הייתה זו פרידה שלא מרצון מהצמה הארוכה – ארוכה שאמא נהגה לקלוע לנו בכל בוקר לפני יום הלימודים.  אחר כך מרחו  לנו דבק לשיער כמו שעווה שנהוג להשתמש בה להסרת השיער. לאחר מכן משכו לנו את השערות וקרקפו אותנו. הקרקפת של שתינו התקשתה להיפרד משערותינו היפות וכמעט נכנעה למריטה. 
לחדר אחר ביקשו שאכנס לבד, בלי אמא, בלי אבא, בלי אחותי-  לבד ואז ביקשו שאשב על כסא. אמרו לי לעצום עיניים והניחו סמרטוט מסריח על העיניים כדי שלא ייפגעו. האחות שטיפלה בי ביקשה שלא אזוז ואיימה שאם אזוז לא יצמח לי שיער יפה וחזק אחרי סיום מחלת הגזזת. 
כשאני יושבת בחדר לבד, עם מכונה מחממת כמו מיקרוגל את הראש שלי, על עיניי סמרטוט מסריח ועל ראשי מרחף הפחד שלא יצמח לי שיער רעדתי והבכי נשמר בתוכי, חזק – חזק. מרגע שיצאתי מחדר ההקרנות בו טיפלו במחלת הגזזת כולי מסוחררת וחסרת אונים, חיבקתי את אבא וכל הגוף שלי אמר כאב, השפלה וחוסר אונים, ומאז לא הפסקתי לבכות. 
אפשר לומר שאחותי ואני, שעברנו יחד את הטיפולים הקשים בטיפול במחלת הגזזת -  לא הפסקנו לבכות-  לו היו מניחים לפנינו  גיגית – פיילה היינו ממלאות אותה בדמעותינו המלאות שברון הלב. 
לאחר כמה ימים שוב הוזמנו לטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת . שוב הניחו לי על הראש מנורה עם אור סגול. זה היה מין חשמל ששמו לי על הראש. הרגשתי את הקרקפת שלי שוב  נשרפת. אחר כך לא די בתחושת השריפה  מרחו לי חומרים שורפים על הראש וחבשו במטפחת. תחושת הבערה בוערת בקרקפתי גם היום. 
הראש של אחותי ושלי  כאב לאורך כל שנות הילדות, נערות ובגרות. 
הייתי בוכה לילות שלמים לכרית שלי והרגשתי חסרת אונים.  
מאז הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת החלו ידיי רועדות כמו חולת פרקינסון.  ברפואה נהוג לפגוש אנשים מבוגרים שחולים במחלה זו. ואילו אני – ילדה רכה וצעירה שכל החיים לפניה ולא יכולה לכתוב במחברת, לצייר או אפילו לאכול. הורי לקחו אותי לטיפול אצל נוירולוג שיבדוק את פשר רעידות הידיים הבלתי פוסקות.  כמובן שהנוירולוג עם המידע הרפואי בתקופה זו לא ידע מה הסיבה לרעידות ידיי. הוא כמובן לא קישר זאת לטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת שקיבלתי באותה השנה. הורי התמימים והאוהבים לא קישרו זאת בעצמם. 
רק ברבות השנים הבנתי שהיה קשר בין האירועים. 
הורי אהבו את אחותי ואותי עד בלי די. הרעיפו עלינו אהבה שמספיקה לעשרה ילדים- זו היתה גדולתם! 
כי רק האהבה – מבריאה. 

ו.ח. רמת השרון (כל הפרטים שמורים במערכת)   

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative