גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
סינדרלה וגזזת
גרנו בפרבר בקזבלנקה. משפחה פשוטה, אנשים חמים מאד אוהבים את הרוגע, השלווה והיחד המשפחתי. 
באחד הימים,  אמא הודיעה לנו, הבנות, שקיבלנו הוראה מנציגת הסוכנות היהודית בקזבלנקה - להגיע לבדיקה רפואית.
מטרת הבדיקה, הוסבר לה באופן כללי- לאשר את בריאותנו לקראת העלייה לישראל . היות ורצינו כל כך לעלות לארץ , הגענו לבדיקת הרפואית. 
בבדיקה הרפואית נאמר לאמא, כי עלינו לעבור טיפול בראש נגד מחלה שקראו לה טוניה. לימים אני יודעת שהייתה זו מחלת הגזזת הידועה לשמצה. 
אמא לא ידעה במה דברים אמורים ובאיזה תהליך כרוך הטיפול הרפואי במחלת הגזזת. 
אנחנו, 3  אחיות שלא מפסיקות לקשקש, לצחקק ולשחק לא התייחסנו לדרישת הטיפול הזה ולכן לא הגבנו לנושא. 
היינו 3 אחיות בעלות שערות עבות ,יפות וארוכות עד אחרי המותן. 
נחשבנו בסביבתנו נערות יפות, חכמות וחברתיות ובעיקר אחיות הקשורות אחת לשנייה בעבותות.   
הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת נעשו בבית חולים בקזבלנקה. 
לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכות. 
הגענו יחד, כל נשות המשפחה בכרכרה רתומה לסוסים. 
התור לטיפולים היה ארוך. גברים, נשים, נוער וטף עמדו בתור לקבל טיפול נגד מחלת הגזזת תחת מטרייתה של הסוכנות היהודית. 
בשבילנו 3 האחיות, התור הארוך היה זניח, ההמתנה בתור אפשרה לנו להמשיך לצחקק ולקשקש. 
נכנסתי ראשונה – הייתי האמיצה בין שלושתנו ובדיעבד הייתי הטיפשה , אף על פי שלא שינה סדר הכניסה כולם עברו את אותו הסיוט! 
תחילה אני זוכרת את גזיזת השיער. 
אני שומעת עד עכשיו את צליל הגֵז. 
אחריו טיפלו בי בתלישת השיער מהקרקפת, הכאבים הללו היו קשים מנשוא- שעווה בראש – מי שמע על אכזריות שכזו?!  
בהוראת האחיות נכנסנו לחדר קר ומנוכר ובו מכשיר שאותו הניחו על הראש. אני זוכרת שהיה לו מין אור כחול – סגול . הרגשתי כאילו המח יוצא לי מהקרקפת. סחרחורת פקדה את ראשי וגופי . פחדתי להתעלף ולמות ולכן בכל כוחי החזקתי את התודעה שלי בערנות. כשיצאתי התיישבתי על הרצפה והתחלתי להקיא ודמעות הציפו את עיניי. הגוף החכם שלי - ידע שמשהו כאן לא בסדר. 
לטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת התבקשנו להגיע לפחת 3 פעמים. 
בכל פעם הגענו בכרכרה. 
הנסיעה בכרכרה היתה עבורי כנצח ולא רציתי להגיע לבית החולים. 
אחרי כל טיפול הרגשות הקשים והכואבים עלו בי והבטן כאבה ללא מרגוע. כאב הבטן המשיך לפעם בי אחרי 3 ימי טיפולים ולא יכולתי לו. לא הכנסתי לפה פירור של אוכל.
הלכתי וקמלתי. 
הלכתי ורזיתי. 
הלכתי ונעלמתי. 
וכך גם אחיותיי. 
בשיא לבלובה ועלומיה, כעבור שלש שנים מסיום הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת נפטרה עלינו אחותנו מסרטן במח והיא כבת 17 שנים בלבד!!!
בכל לילה בשעה שאני נכנסת למיטתי הצליל הצורם מופיע - הכרכרה שבאה לאסוף אותנו – 3 האחיות ואת אמא. 
צליל הכרכרה משתק אותי והוא חלק ממני. חלק שמהעבר שנותר בי. חלק מהעבר שנחרץ בליבי ובאחות ליבי.    

ש.ע. רעננה (הפרטים המלאים שמורים במערכת) 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative