גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
במשפחה מיוחסת חולים במחלת הגזזת?
גדלתי במשפחה מרוקאית – יהודית מיוחסת. 
סבי היה שופט מכובד בקהילה היהודית וגם מחוצה לה. ידע את רזי המשפט העברי והמרוקאי ולכן היו מתייעצים איתו בפסקי דין מסובכים. 
אבי היה מלומד ואת השכלתו רכש במדריד, ספרד.  אימי סיימה בגרות בבית הספר.  ורק להבהיר מרוקו היא מדינה מוסלמית ,והנורמות החֵברתיות  בה היו שונות מדרכה של אימי. 
נשיא הקהילה היהודית היה דודי.  
כמו שציינתי – משפחה מיוחסת. 
כבדרך נס אימי נכנסה להריון והיא "מבוגרת" בת 42 . בתקופה זו - היה זה גיל המתאים  לסבתאות ולא לאימהות. אולם לאחר 4 בנים – נולדתי -  בת זקונים היתה זו שמחה גדולה בבית המשפחה. 
אולם איש לא חשב, חֲזה או דמיין מה צופן העתיד לבת הזקונים האהובה והמיוחסת. 
הייתי כבת 11 , תלמידה טובה בבית הספר.  לא יכולתי אחרת במשפחה מיוחסת. אמא,  אליה הייתי קשורה בעבותות לקחה אותי לטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת. לעיתים כשנאלצה לצאת לעבוד היתה זו דודתי, אחותה הצעירה, שלקחה אותי לטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת. 
להורי אפילו לא היתה מחשבה להתנגד לטיפולים נגד מחלת הגזזת. בדיעבד אמא סיפרה לי שרבים התייעצו איתה בעניין הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת.  היינו כמו "מותג" – אז אם ה"מותג" שולח את בת הזקונים לטיפול... כנראה שזה בסדר...   
הטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת נעשה במרפאת לוז'ה המוכרת  בקזבלנקה, מרוקו. 
הטיפול היה כרוך בהגעה למרפאה מספר פעמים.  
מי שניצח על הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת היה הרופא המקצועי, המוכר והאהוב -  ד"ר לוי לבר. הוא לא עסק במלאכה לבד. סייעו לו  2 עוזרות שהיו אחיות -  קלרי ומימי אפללו. 
תחילה הן גזרו את צמותיי הארוכות. אחר כך גילחו לי את השערות – הפכתי לקרחת.  מאז בכל יום כשאני סורקת את שיערי או חולפת על פני המראה הביתית אני נזכרת בהרגשת הבושה עת הפכתי לקרחת.
אחר כך, כשאני "מתפארת" בקרחת,  אחת העוזרות הכניסה אותי לחדר שם הושארתי לבדי.
בחדר הזה היתה  מנורה כחולה ענקית ואני זוכרת שישבתי על כסא והורידו את המכונה הגדולה ישר לראש שלי. האחות ביקשה ממני : "תעצמי את העיניים כדי שלא תהיה עיוורת" ואחר כך, בחיוך, הוסיפה – "אל תזוזי, חמודה,  אחרת לא יצמח לך השיער". 
נו! מה תוכל לומר לי כדי שלא אזוז ואהיה ממושמעת?!  
מרגע כניסתי לחדר עם המנורה הכחולה ועד היום , לכל אורך השנים כאבי ראש הינם עניין שבשגרה. אחרי הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת הרגשתי לא טוב היו לי בחילות ובעקבותן הגיעו הקאות. 
דודתי האהובה,  נורא חששה מההקאות ולכן הציעה לקנות לי כל דבר שאבקש במרכז העיר לאחר הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת. אבל אני לא יכולתי אפילו לחשוב על מזון : מתוק, טעים, מלוח, פירותי שייכנס לתוך גופי. 
הייתי חלשה, חיוורת .    
אחרי הטיפול במנורה הכחולה נכנסתי לחדר אחר ובו הושבתי על כסא ומרחו לי משחה שחורה שורפת ומסריחה על גבי הקרחת.
אחד הרגעים הקשים הזכורים לי כילדה היה מעמד בר המצווה של בן דודי, נשיא הקהילה היהודית. רבים ומכובדים הגיעו לאירוע חשוב זה. אחד האירועים החשובים ביהדות. הגעתי לבר המצווה קרחת עם משחה מסריחה על הראש תחבושת ומטפחת קשורה  כלפי מעלה לפי האופנה הצרפתית העכשווית. 
למרות הכל החלטתי להתגבר, להתחזק , לחייך ולשמוח עבור בן דודי. 
מאז החלטה הזו בחרתי בשמחה ואני תמיד מחייכת וקורנת. אחרי תקופה עלינו לישראל וילדותי חלפה עלי בשמחות וחיוכים והחיים האירו לי. 

ב. ע. מכרכור (הפרטים המלאים שמורים במערכת) 


נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative