גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
קייטנת גזזת
אני צברית, ילידת הארץ שעברה טיפול במחלת הגזזת. 
הטיפול נגד מחלת הגזזת היה מנת חלקי אבל לא רק. עברו את זה 2 אחיותיי ו - 3 דודים שלי, אחיה של אימי. 
יצאתי לחופש הגדול לאחר סיימתי בהצלחה כיתה ב' וחיכיתי לעלות לכיתה ג'.  
הודיעו לנו שלוקחים אותנו  ל"קייטנת גזזת" בעתלית. 
הזיכרון שלי מקייטנת הגזזת הוא כל כך דל וכל כך עשיר – בו זמנית.  
אני זוכרת שלקחו אותנו במשאיות פתוחות לעתלית. 
כשהגענו למחנה עתלית יחד עם הדודה שלי נעמדנו בטור ארוך שהשתרך. לאורך כל ההמתנה, דודתי אחזה את ידי ובידה השנייה חיבקה את תינוקה. 
לא אשכח את הקולות ,הצעקות, הצרחות. 
התבוננתי על דודתי והיא התבוננה עליי. 
מילה לא נאמרה . 
המשכנו לעמוד והמתנו בסבלנות. 
אני זוכרת שילדים שהיו חסרי סבלנות ואורך רוח ניסו לטפס אל החלון ממנו נבעו הצרחות כדי לגלות מה הסיבה לצרחות הילדים, מה נעשה להם? 
כשהגיע תורנו, צעדנו בצעדים כבדים לעבר חדר הצרחות. 
בחדר הצרחות – תלשו את שיערותיי הארוכות והיפות. 
נראיתי כמו בן. 
שנאתי את התקופה הזו. 
דודתי אמרה לי :"אם ישאלו אותך למה את קרחת – תעני שהיו לך כינים".  
אחרי העוול שנעשה לי בהפיכה לנראות של בן,  דודתי חיכתה איתי להיכנס לחדר נוסף. 
בחדר הזה – נפרדו כפות ידינו מהאחיזה והוכנסתי לחדר לבד. 
הייתי לבד. 
אני בחדר ודודתי בחוץ, מחכה לי בקוצר רוח. 
בחדר הושיבו אותי על כסא. הניחו לי על הראש מכונה. וביקשו "לא לזוז". 
אחרי הטיפול בחשמל, יצאתי מהחדר מסוחררת וכמעט שלא מצאה ידי את ידה של דודתי. ולו לא מצאה ידי את ידה הייתי נופלת כסומא. 

בתחילת שנת הלימודים , עליתי לכיתה ג'. הייתי חלשה, חיוורת. 
אהבתי ללמוד עם המורה האגדי – נחום. 
נחום היה המציל שלי. 
נחום שם לב, שאני נרדמת במהלך יום הלימודים. 
ישנתי – כפשוטו. 
הוא היה מודאג מאד, לכן החליט להזמין את אימי במהלך יום הלימודים כדי שתיווכח שאני ישנה במהלך יום הלימודים. 
אמא הגיעה לבית הספר וראתה אותי ישנה. 
המורה נחום שאל אותה:
"האם היא ישנה היטב בלילה?"  אמא ענתה שאני "ישנה היטב בלילות". כך באמת היה. 
"האם האחות הקטנה בוכה בלילות ומעירה אותה?" אמא ענתה "האחות הקטנה ישנה אף היא לילה שלם ללא הפרעה."   
נחום חשב ושוב חשב ובעדינות ביקש מאמא לשלוח אותי לבדיקה של פעילות בלוטת התריס ושיתף את אמא אודות מחלתה של בתו.
הרופאה המטפלת שלנו, רופאת הילדים לא הסכימה. 
המורה נחום ביקש מאמא להתעקש. 
הוא היה למוד ניסיון , כבר אז קופת חולים לא רצתה לשלוח לבדיקות רפואיות יקרות. 
לבסוף, רופאת הילדים המשפחתית התרצתה ושלחה אותי לבדיקה. 
תוצאות הבדיקה היו חד משמעיות. יש לי בעיה בבלוטת התריס. היא מתפקדת באופן לקוי. בד בבד החלה נפיחות פוקדת את צווארי. הנפיחות הלכה והתעצמה. 
היה זה גידול. גידול בצוואר.
כשהגעתי לגיל 12 הוחלט לנתח אותי כדי שאפרד מ"גידול המנדרינה" הצמוד לצווארי. 
הילדים בכיתה לעגו לי, תנועת הצוואר שלי היתה מוגבלת. 
וכך, לשמחתי,  עברתי בגיל 13 ניתוח ונפטרתי מהגידול המעיב . 
לאחר שנבדק החלק שהוסר מצווארי גילו שהוא סרטני. 
אף אחד אז לא קישר בין טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת לטיפול בצווארי.

לרופאים המטפלים ולבני המשפחה רווח שהגידול הסרטני הוסר ואני שבתי לחיים רגילים, לכאורה. 
חיים דיכאוניים של נערה צעירה.   
הכל התחיל בקיץ ההוא, בחופשה הגדולה, בקייטנה. בקייטנת הגזזת. 

ש.ט מנתניה (הפרטים המלאים שמורים ) 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative