גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
הכנת לעלייה לארץ וגזזת
נולדתי בקזבלנקה בשנת 1951 שלישי אחרי שני אחים. 
אהבתי את המקום בו נולדתי, אהבתי את הבית והסביבה. בבית הספר למדתי ב"אליאנס" ואהבתי ללמוד. 
כילד הרגשתי שיש התרחשות והתרגשות אצל המבוגרים. לא הבנתי במה מדובר, לא ידעתי להצביע  על המהומה. 
גם כששאלתי והתעניינתי אצל הוריי – העניין היה סודי . 
ולכן נהגתי להתבונן ארוכות בהבעות פניהם ונוכחתי לראות שהיו להם סימנים מוסכמים רק להם. 
השיחות הרבות "של הגדולים"  התנהלו בזמן שהילדים היו במרחק מהמבוגרים או אחרי ששכבנו לישון והעיקר ש"לא יהיה ליד הילדים".  
בעוד בביתי מתחוללת ההתרחשות לא ברורה, הרגשתי גם התרחשות בקרב המבוגרים בבית הספר. 
אחת ההתרחשויות אותן חוויתי על בשרי - היתה בדיקות רפואיות. 
התחילו לעשות לנו, הילדים, בדיקות שונות ומשונות. 
אחת הבדיקות התקיימה בחדר האחות בבית הספר. לעיתים הגיעו אנשים מחוץ לצוות בית הספר  לבדוק אותנו. 
היום, בדיעבד, אני יודע שההתרחשויות היו קשורות בקשר ישיר לעלייה ארצה. 
אחת ההתרחשויות היתה כשבדקו אותי ועוד תלמידים ונשלחתי לטיפולים נגד מחלת הגזזת בבית חולים שהיה קרוב לבית הספר. 
בבית החולים היו מאד רציניים. נעשו לי שוב בדיקות בקרקפת לוודא שאכן נדבקתי במחלת הגזזת וכשנוכחו לדעת שכן נדבקתי במחלת הגזזת - התחילו הטיפולים:
תחילה מרחו לי חומר שאחריו כל השיער נשר לחלוטין. בהמשך הטיפול שמו מכונה מעל הראש והיו סימני חיצים שחילקו את הראש לרבעים על פי הסימונים עשו את ההקרנות. בכל פעם הקרינו על רבע אחר בראש שהיה נגוע בנגעי הגזזת. 
מרחו משחות שונות כל הזמן ובנוסף שמו לי נייר לבן, איתו היו קושרים את הקרקפת . זה היה סוג נייר לבן שזכור לי בתחושה של ניילון. אחרי הטיפולים הרגשתי מסוחרר וחלש. 
כשהלכתי לטיפולים עם צוות בית הספר וחזרתי מהטיפול לבית הספר – נכחתי בכיתה אבל- לא למדתי דבר. כשהלכתי לטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת עם אמא – הייתי חוזר איתה לביתנו  ושוכב כל היום חסר אונים, מסוחרר וכאוב מכאבי ראש עזים. 
בתקופת הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת נמנעתי לצאת מהבית כיוון שחשתי ברע וגם מפני שהתביישתי להיראות במצבִי בחברה.  
אחת התמונות באלבום התמונות המצומצם (מי צילם בתקופה הזו!!!), בה אני מצולם לפני העלייה לארץ כשאני קרח וחובש כובע ברט שתפקידו היה להסתיר את הקרחת ותחושת האי נוחות איתה הסתובבתי.  
אירוע נוסף שהייתי שמח לשכוח התרחש כשהתלמידים שלמדו איתי בכיתה החליטו להתעלל בי ולהוריד את הכובע שחבשתי –לו ידעו שארגיש במערומיי...אני בטוח שהיו נמנעים מחוויה זו.  לשמחתי לאחר תקופה ארוכה החל השיער לצמוח.
אחר כך נשלחנו למחנה מעבר בצרפת, שם שוב בדקו את ראשי – הרגשתי מדוכדך, ידעתי מה מצפה לי אם שוב יחליטו שחליתי במחלת הגזזת. 
לשמחתי קיבלנו אישור עלייה לארץ – היה זה אישור מתנה עבור כל בני  המשפחה לכבוד בר המצווה שלי ואכן משפחתי ואני עלינו לארץ ישראל אחרי שבוע. 
מיד כשדרכה כף רגלינו על אדמת הקודש נשלחנו בחסות החשיכה למעברת בית שאן. אני הייתי חלש מאד והיטלטלנו בדרכים. 
לשמחתנו לא שוכנו באוהלים אלא בשיכוני רכבת של צריפונים.  לסיפורי מעברת בית שאן כבר קצרה היריעה...  


(י. כ כל הפרטים שמורים במערכת)

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative