גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
ילדת גזזת בחוף הים
אני זוכרת הכל! הכל! 
היינו 3 אחיות. 
שלושתנו היינו עם קרחת. 

שלושתנו עברנו טיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת. 
אבא נהג לקחת אותנו לטיפולים בהדסה, בתל אביב. היינו מחכות יחד בתור. ואז נכנסנו אחת – אחת, ונמצאות לבד בחדר. החדר היה חשוך באופן יחסי. ביקשו ממני שאשב על כסא. מעל הראש הניחו מכשיר, שדומה למכשיר שנמצא עד היום במספרות. בצורת אליפסה. 
ביקשו ממני באופן תקיף - "לא לזוז". הרגשתי, שחום מתפשט לי מהקרקפת לתוך הראש ועובר לכל הגוף. הייתה זו תחושה גופנית חדשה שמעולם לא הרגשתי. ובמיוחד הרגשתי שמשהו לא טוב קורה. שאני לא אמורה לשבת תחת המכונה הזו. שהמכונה הזו פוגעת בי ולא מטפלת במחלת הגזזת.

לצערי עד היום מלווה אותי תחושת השריפה והצריבה המופיעה בראשי במהלך הימים, החודשים והשנים. התחושה המשולבת בזיכרון הטיפול נגד מחלת הגזזת מכבידה על הנפש שלי – שנים.  
התחושה מופיעה, כשאני נחשפת למקור חום. בקיץ החם של הארץ הזו , כשהשמש קופחת מעל ראשי. בקיץ במיוחד הקרקפת שלי נזכרת בהקרנות נגד מחלת הגזזת, שקיבלתי בילדותי וברגעים אלו הראש שלי בוער. 
תופעה מעניינת נוספת היא תחושת החום שאני חשה בראשי כשאני מבשלת. במהלך הבישול, באופן טבעי,  אני נוהגת לפתוח את הסירים, מריחה את התיבול , את התבשיל, לעיתים טועמת ואז אני מקבלת גל של חום הישר לראש, המשקפיים מתמלאות אדים ואני חווה תחושה של עוד רגע התעלפות. זיכרון הטיפול נגד מחלת הגזזת עולה בי באופן אוטומטי. עוד רגע יומיומי עם זיכרון הגזזת ,כשאני אופה ועליי לפתוח את התנור הלוהט לבדוק את המאפה – גם אז, גל החום האימתני תופס אותי, הראש שלי בתחושת בערה, והזיכרון צף ועולה.   
    
למרות הטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת, שקיבלנו שלושת האחיות ההורים רצו לתת לנו תחושה של ילדות רגילה ואולי אף רצון לשמח אותנו ולכן החליטו לקחת את 3 הבנות הקרחות אחרי טיפולים קשים בחשמל  לים. למרות הרצון הטוב של הוריי, עבורי, זו זכורה כחוויה מבישה. הגענו לחוף הים בתל אביב,  שיחקנו,  אחיותיי ואני,  בחול אשר לשפת הים. הגלים הגיעו עד אלינו ונסוגו. ישבנו במרחק נכון מגלי הים. כדי שיהיה לנו גם חול יבש וגם חול רטוב. ואז הגיע הרוח השובב ולקח עמו את הכובע שחבשתי. הכובע שכיסה את הבושה. כיסה את הראש הקרח של ילדה. כובע שהגן מהשמש הקופחת ילדה מבוישת עם ראש מלא פצעים. בכיתי ללא הפסקה. הורי שהיו דלי אמצעים היו חסרי אונים בסיטואציה הלכאורה תמימה שארעה אך עם משקל כבד על הנפש שלי, של הילדה שלהם. הם לא ידעו מה לעשות וכיצד לכסות את ראשי. הם הבינו לליבי.

הוריי כאבו את כאב הגזזת ותחושת ההחמצה, האחריות והאשמה עד יום מותם – הם הצטערו שהקשיבו לאחראים מטעם מדינת ישראל ולקחו אותנו לטיפול בקרנות נגד מחלת הגזזת. 


א.ז. מהדרום (הפרטים המלאים שמורים במערכת) 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative