גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
הפרה התחילה להשתין
עדות של הגב' פטיש רחל
זיכרון כה ברור ומוחשי שיש לי – יש לי שערות יפות וארוכות. איתן אמא והשכנות עשו לי תסרוקות מיוחדות.  
 
תקופה קצרה, אחרי שעלינו לארץ, יישבו אותנו ב "משק הפועלות" בעפולה. היו אלו משקים חקלאיים לנשים פועלות וחלוצות ביישוב העברי בארץ-ישראל. האמת... שזה נשמע ממש פמניסטי, ומתאים לתקופה בה אנו חיים. 
אני לא יודעת מה היתה הסיבה ? מי אמר לאמא שעליה לקחת אותי לטיפול נגד מחלת הגזזת? 
 
השאלות הללו נותרו פתוחות, לאורך השנים ועד היום, אך עובדה היא, שאמא  לקחה אותי לטיפול נגד מחלת הגזזת. 
אני זוכרת, שנסעתי עם אמא לחיפה באוטובוס. יצאנו מחוץ ליישוב,  לתחנה על הכביש הראשי. שם חיכינו זמן רב לאוטובוס, וכשהגיע עלינו עליו כדי להגיע לחיפה. 
בחיפה, נכנסנו למקום שבו היו הרבה חדרים. כשהגענו הכניסה אותי אחות לחדר. היא דיברה איתי לאט והעדינות כיוון שהייתי, קטנה, עולה חדשה ולא הבנתי עדיין עברית. 
 
נכנסתי לחדר קטן, בו גזזו לי את השיער. אח"כ עשו לי קרחת עם חומר שמזכיר שעווה. התחושה להיות קרחת אחרי שנים של שיער ארוך ומבריק הייתה קשה. לא יכולתי לגעת לעצמי בראש. הרגשתי כאב פיזי בלתי מוסבר. 
אמא ואני היינו בהמתנה מספר שעות ואז אחת האחיות, פנתה אלי והורתה לי לשבת על כסא, טיפסתי, עליתי והתיישבתי עליו. האחות הניחה על הראש שלי מנורה עם אור כחול והסבירה שאסור לי לזוז. היא הוסיפה ואמרה לי שהיא יוצאת מהחדר ותחזור עוד מעט. בינתיים ישבתי תחת המכונה , חום התחיל מתפשט בראשי. כשיצאתי  מהחדר חזרתי לאמא. הרגשתי לא טוב, תחושות סחרחורות ובחילות. הרגשתי שאני הולכת כמו שיכורה, חסרת שיווי משקל. 
 
בתום הטיפול עם המכונה, אחת האחיות מרחה לי משחה צהובה על גבי הקרחת החשופה והדבר הכי מרגיע היה שכיסו את הקרקפת  בתחבושות. אמי קשרה לי מטפחת על התחבושות כדי להפחית את תחושת הבושה, ההלם והכאב.  
אחרי הטיפולים נגד מחלת הגזזת בהקרנות והמשחות והתחבושות ,בדרך חזרה, בכבישים של פעם שחלקם היו סלולים ורובם לא, במהלך הנסיעה באוטובוס הרגשתי רע מאד. אמא טרחה מבעוד מועד לארגן לימונים וסוכריות, שהיו מצרך נדיר אז, שלא כמו שהיום והכל במטרה להקל עלי ב נסיעה בחזרה וכדי להפחית את תחושת הבחילות. למרות כל ניסיונותיה ודאגתה - הקאתי והייתי חיוורת מאד. 
כשחזרתי הביתה, אחי, הגדול ממני ב – 4 שנים, ראה אותי עם קרחת והתחיל לבכות. בתקופת הטיפולים נגד מחלת הגזזת לא נכנסתי לגן הילדים, לגן חובה. בעקבות זאת עליתי ישר לכיתה א. 
 
העלייה לכיתה א' הייתה עבורי טראומה. לא הבנתי את השפה, את העברית, השיער היה קצוץ ורק התחיל לצמוח אחרי טיפולי ההקרנות. לא למדתי להתמודד עם בני גילי וגם לא הייתי מורגלת בחברת ילדים ובמסגרת לימודית. 
כתוצאה מהטיפולים נגד מחלת הגזזת והשהות שלי בבית , הפכתי לילדה חרדתית, פחדנית. שפנתה אלי המורה הייתי עושה פיפי במכנסיים.  ברגעים הקשים נפשית, רגעים של פחד ובהלה, שמתוך החשש עשיתי פיפי המורה נהגה לקרוא לי :  "הנה הפרה התחילה להשתין" כל הילדים פרצו בשחוק גדול ואני הרגשתי מושפלת , מפוחדת, חסרת אונים וחסרת ביטחון. חוסר הביטחון אפיין אותי לאורך כל  חיי. לו רק ידעה המורה את עברי...     


פ.ר. (הפרטים המלאים שמורים במערכת) 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative