גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
כיתה ג' – כיתת הגזזת
עברתי טיפולים נגד מחלת הגזזת בהקרנות כשהייתי בכיתה ג'. המעניין הוא שגם אחי כשהגיע לכיתה ג' עבר את אותו הטיפול. 
הרבה שנים חשבתי שרק בכיתה ג' עושים טיפולים נגד מחלת הגזזת. מחשבה משונה...
למדתי בבית ספר ממלכתי דתי באמצע שנות החמישים. 
אני זוכר שכינסו את הכיתה שלי ליד חדר האחות. כן, היה פעם מקצוע שכזה. אחות בית הספר היתה חלק מהנוף המקצועי, שהנהיג את  בית הספר. בפעם הזו שהוזמנתי לחדר האחות היו עוד אנשים שאף פעם לא ראיתי בבית הספר. אנשים אלו לא התאימו  לנוף הבית ספרי מחד אך התאימו מבחינת הלבוש לחדר האחות מאידך. אחד האנשים לבש חלוק לבן ועוד משהו שלא הסתדר שהוא היה אולי רופא וגם סַפר- ולכן כל תלמיד , שנכנס לחדר האיש סיפר אותו עם מכונת תספורת ידנית עד לכדי קרחת. לא הסבירו לי דבר וכשנכנסתי לחדר האחות הוא ביקש שאשב על כסא וגם אני עברתי תחת ידיו . אני ממש זוכר את כל הכיתה שלי עוברת טיפול ומסיימת את אותו יום הלימודים עם קרחת. בדיעבד זו סיטואציה מוזרה ביותר. אני מנסה להיזכר אם הסבירו לנו על המתרחש אך אנני נזכר  וגם לא ביקשו את אישור ההורים לתהליך. 
 
לאחר שהפכנו לכיתה של קרחים שפכו לנו חומר שורף נורא בצבע כתום על גבי הקרקפת. לא היה ילד בכיתה שלי שלא בכה מרה. החומר הזה ,בדיעבד, היה יוד. יוד של פעם, למי שזוכר , טיפה אחת קטנה וכל אחד צורח לשמיים, מגלגל עיניים ומתפלל להצלה. הראשים שלנו בערו ולא מאש. תחושת חוסר אונים ואומללות עלו בי מול האנשים , המבוגרים, שעושים לנו משהו רע במסווה של עשיית טוב ותחת הכותרת של בריאות ורפואה. 
אחרי יום או יומיים שהדרשו להירגע מהטיפול הנורא, אבא לקח אותי לטיפול בקופת חולים , שלימים נשרפה וגם הארכיון שבה ולא נותר זכר מהם. התנגדתי ללכת עם אבא מתוך פחד ששוב יכאב, ישרוף וישפיל ובעיקר  הרגשתי חוסר אמון במבוגרים. באין ברירה הלכנו לקופת החולים ובה  עשו לי טיפול עם מכשיר על הראש שנראה כמו מנורה. לימים הבנתי כי היה זה טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת שאינני בטוח שחליתי. אולי היה זה מין טיפול גורף, טיפול מנע. אני חושב שהזמינו את הילדים באופן מסודר, לפי תור מאורגן מראש  ולכן לא היה עומס בטיפולים אולי היתה זו מחשבה של הפרד ומשול, כמה שפחות אנשים  יפגשו - ידברו בינם לבין עצמם ויבכו על מר גורלם – כך יהיה טוב יותר. אני התנגדתי לטיפול נגד גזזת. בכיתי, צעקתי. אני זוכר ששאלתי את אבא שלי למה עושים לי את הטיפול הזה והוא ענה לי שחוששים שהעולים החדשים ידביקו אותנו, הצברים, ולכן פועלים פעולת מנע. אחרי הטיפול אני זוכר שהרגשתי נורא. שבוע ימים לא העזתי לצאת מהבית. הייתה זו תקופה שגרנו בשיכונים. הבתים קטנים. והילדים התרוצצו ברחובות ובגנים. להישאר בבית בתקופה ההיא היה עניין כמעט בלתי אפשרי. זהו עונש מכאיב לילד . כמו בשירו של המשורר הלאומי – חיים נחמן ביאליק שכתב "...כל חבריו שם בגן/ והוא לבדו עומד כאן" . 
במהלך השנים  הגזזת והטיפול בה היו חלק מהיומיום שלי. סבלתי מכאבי ראש בעלי עוצמה חזקה, שפגעו בתפקוד שלי כאדם, כבעל וכאב לילדים. הייתי נוטל משככי כאבים על בסיס יומי. השינה שלי נפגעה, כתוצאה מכך גם יכולת הריכוז ובעקבות זאת פגיעה בלימודים, תחושת תסכול וחוסר הצלחה, הכאב גרם לי לעצבנות ולא היה נעים להיות בחברתי. 
כיום כמו אז אני לא מסוגל להסתובב בשמש כיוון שהקרקפת שלי מתחילה "לבעור" עובדה שמשפיעה על התפקוד היומיומי שלי. וגרמה לי לשנות ולהפוך את חיי ולפעול ולחיות בלילות ולא בימים.  
ש.מ (הפרטים המלאים שמורים במערכת) 
 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative