גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
מי אני? מה אני? גזזת?


בשנת 1954 עליתי לארץ ישראל מתימן. עם עלייתנו מיקמו אותנו ברמלה במעברה. אני הייתי כבת 7 שנים הכניסו אותי לכיתה של ילדים בכיתות א ו – ב .

באחד הבקרים, ללא הכנה מוקדמת, ביקרה את בית הספר שלנו משלחת של  אחים ואחיות. הם לבשו מדים לבנים ונראו אנשים רציניים וחכמים.

לא הבנתי למה אבל – המשלחת נכנסה לכיתה שלי. היתה זו תקופה של תמימות,  הייתי ילדה תמימה. אני לא יודעת אם ביקרו בכל הכיתות של בית הספר. אני לא יודעת מי אמר להם להגיע אלינו. אבל כשנכנסו אלינו לכיתה פניהם היו  חביבות. 

ללא אישור הורים וללא עדכון ההורים  לקחו אותנו , ילדים ממגוון גילאים יחד לתל השומר. שם לפי התור נכנסו לכל מיני חדרים. אותי הכניסו בהתחלה לחדר שבו בדקו לי את הראש. האחות ביקשה שאשב על כסא ונעמדה מעל הראש שלי. האחות שבדקה אותי קראה לאחות נוספת ואמרה לה משהו. לפי הפנים שלה הבנתי שמצאה בעיה אצלי  בראש. לא הסבירו לי מה יש לי, לא אמרו משהו שקשור לנגעים המתאימים למחלת הגזזת. ואם היו אומרים לי – האם הייתי מבינה בגילי הצעיר?

אחרי השיחה , הלא ברורה,  בין האחיות לקחו אותי לחדר אחר כמו חדר של מספרה. הושיבו אותי על כסא וגזרו לי את השערות. לא ממש הבנתי מה פשר הטיפול הזה, מי זה שמחליט לגזור לי את השיער . הייתי חסרת אונים ללא שפה וללא הורים  או אחים בוגרים. מה יכולתי לעשות? מה יכולתי להגיד? האם יכולתי להתנגד ? ואיך?

השאלות הללו רצות לי בראש כל יום – כל היום. והתשובות שלי מתאימות לעידן של היום. אבל, אם אנעל את נעליי המרופטות של אז... עם הכלים של אז...

אחרי שהפכתי לילדה קרחת מרחו לי משחה על הקרקפת עטפו במטפחת  והחזירו אותנו חזרה להורים. לאחר  יומיים לקחו אותי וילדים נוספים מבית הספר  לטיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת. שוב נסענו לתל השומר המקום שמטפל במחלת הגזזת . בטיפול השני, פתחו  את המטפחת. האחיות בדקו לי את הקרקפת ואז שלחו אותי לחדר "חדש".

החדר "החדש" נראה שונה מהחדרים הקודמים הוא היה חשוך ובמרכזו היתה מכונה. אחת האחיות הזמינה להיכנס לחדר ולשבת על כסא. אחריה  נכנס איש שלבש חלוק לבן ארוך. האיש הסתכל על הראש שלי הניח מעליו מכונה ואמר לי במבטא שלא זיהיתי אז  "לעצום עיניים, לא לזוז"  ויצא מהחדר החשוך.

אחרי זמן מסוים שאני לא יודעת לאמוד אותו – הוא נכנס חזרה לחדר וליווה אותי לדלת. הוא ליווה אותי כי בקושי הצלחתי ללכת , הייתי מסוחררת וצעדתי בחוסר יציבות. כנראה שהאיש עם החלוק הכיר את התופעה , כשיוצאים מהחדר שלו. הוא הושיב אותי על הרצפה מחוץ לחדר "החדש"  והכניס את הילד שהיה אחרי בתור.

בעודי יושבת על הרצפה, לבד, הרגשתי שהראש מסתובב לי בשילוב עם כאבים. תחושת בחילה החלה מתפשטת בכל גופי. הייתי לבד , לא יודעת איפה השירותים כדי שאוכל להשתחרר מתחושת הבחילה לא ידעתי אם אוכל להגיע פיזית לשירותים כי המקום הסתובב ולא ראיתי דבר.

המשכתי לשבת על הרצפה, לאט לאט התערפלה התודעה התרחקתי מהמציאות. אני לא יודעת כמה זמן שכבתי על הרצפה מעורפלת . התעוררתי על מיטה ועליה מצעים לבנים של בית חולים. לא הבנתי איפה אני? לא הבנתי למה אני שוכבת על מיטה כי לא זכרתי שנרדמתי.

אחת האחיות ניסתה להסביר לי לאט , במעט מילים והרבה סימני ידיים מה קרה איתי .

לצערי הטיפול  חזר על עצמו 3 פעמים. בכל פעם שנכנסתי לחדר החשוך – טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת – בסיומו  הייתי באותה הסיטואציה.

במהלך הילדות אני זוכרת את אימי מתבוננת בי בהיחבא בחמלה ודמעות . היא לא ידעה שלוקחים אותי. לא ידעה אם ומתי מחזירים אותי. לא הבינה למה אני בלי שיער וחובשת מטפחת, פה בארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש, ארץ חמדת אבות.

השיער שלי מעולם לא חזר למרקם , לאורך הראשוני למראה הטבעי שלו.  השיער היה מאבק יומיומי. ולא די בו , לאורך ילדותי, בגרותי וכיום בזיקנתי – כאב ראש הוא שגרה.    

נכנסתי לטיפול במחלת הגזזת בריאה, תמימה וחייכנית ויצאתי חולה, כאובה, ללא ביטחון עצמי – שבר כלי.

 

י.א (הפרטים המלאים שמוןרים במערכת)

 

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative