גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת
אל תביאי את הילדה שלך לפה יותר!

  אל תביאי את הילדה שלך לפה יותר!

זיכרונות הילדות עולים בי וצפים מפתיעים ,ללא התראה. ותחושות העולות עם הזיכרון מלווים בחוש ריח וחוש השמיעה.  


כשהזיכרונות צפים אני מחפשת מקום של חמלה ועולה בי המחשבה כדי לארגן את הטראומה, שאולי בתקופת ילדותי, עת המדינה היתה בתחילת דרכה, לא צברו ידע  טיפולי על מחלת הגזזת.  אבל אז מתגנבת המחשבה ,שכן ידעו שקרינה היא מסוכנת, כי אני זוכרת שאמא היתה בהריון ואמרו לה שהיא צריכה להתרחק מהחדר של ההקרנות נגד מחלת הגזזת. מהזיכרון הזה אני מסיקה שידעו, שקרינה ישירה ובלתי ישירה אסורה לאשה בהריון, משמע , בתודעה הרפואית בארצנו הצעירה, היה ברור – שקרינה איננה טובה לגוף האדם.


התחושה והזיכרון המתערבבים זה בזה, שידעו כי קרינה לא טובה ולמרות זאת... ואף על פי כן... הקרינו אלפי פעוטות, ילדים, נוער ומבוגרים בארץ ובארצות המוצא של העולים לארץ, לא מרפות . ויותר מכך הלב שלי נצבט והקרקפת סומרת מהמחשבה שהקרינה היתה באופן ישיר לקרקפת, לראש, למח.

ההיסטוריה בתחום והמחקר בו שפיתחה מארי קירי,  שהיתה חלוצה בתחום הקרינה הרדיואקטיבית,  גופה, בגדיה, כֵליה ומחברותיה ספוגים עד היום בקרינה מסוג זה. ולכן אין נוגעים בהם מחשש לפגיעה. אזי , יודעים שקרינה מסוכנת לגוף האדם. מארי קירי נפטרה בשנת 1932 , שנים לפני הטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת.


20 שנה אחרי מותה של מארי קירי , טופלתי בטיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת ואני ילדה בת  9-10 שנים.  


הטיפול נגד מחלת הגזזת נעשה בבית חולים הדסה, בירושלים . תחילה אבא שלי  לקח אותי ואת אחִי לטיפולים נגד מחלת הגזזת.  כל אחד מאיתנו נכנס לבד . אבא נשאר בחוץ אבל לבו היה איתנו. היה לו חשוב שנדע ונרגיש שאנחנו לא לבד. הוא ציפה שניכנס ונצא באותו מצב . הוא הוכה בהלם, כשיצאנו שנינו עם קרחת.


הוא לא ידע שנכנסתי ויצאתי מחדרים שונים בתהליך הטיפול נגד מחלת גזזת.באחד החדרים טיפלו בהסרת השיער. אחרי כן שמו לי על הראש הקרח  משחות מסריחות וגם חיטאו עם יוד אדום שהיה שורף.

באחד השלבים של הטיפול הכניסו אותי ואת כל הילדים שעמדו איתי בתור  לחדר ובו היתה מכונה מחוברת לחשמל. לחדר נכנסנו על פי תור, לבד. שמו לי את המכונה על הראש. למעשה זה היה הטיפול נגד מחלת הגזזת. כשיצאנו אחי ואני אחרי טיפול חלשים וחבושים אבא לא הוציא מילה. הרגשתי שהוא רוצה לצרוח. במקום לצרוח על מה שעשו לילדיו, הוא בלע רוק באופן תדיר והבחנתי שהנשימה שלו השתנתה.  

באחת הפעמים , כנראה,  שלאבא היה מאד קשה לשאת את מצבנו בעקבות הטיפולים נגד מחלת הגזזת ואמא לקחה אותנו לטיפול נגד מחלת הגזזת.


אמא שהיתה בהריון מתקדם עם אחותי, כפי שציינתי, היטלטלה איתנו בדרכים תחילה עלינו על עגלה רתומה לסוסים כדי לצאת מהישוב. הגענו לתחנה המרכזית וממנה הגענו להדסה. אני זוכרת ניסיתי למנוע את הטיפול בחדר לבד, בחדר החשוך עם החשמל, ובכנות אתוודה שדי השתוללתי. לכן,  תפסו אותי בידיים חזק – חזק .


לאמא, כמובן,  לא נתנו להתקרב לחדר עם המכונה. ידעו שזה הקרנות. הם ידעו. וידעו שאסור לחשוף אישה הריונית לקרינה מייננת.


בפעם האחרונה שאמא הביאה אותנו לטיפול,  האחות לחשה לה סוד.

הסתקרנתי לדעת מה פשר הסוד, מה פשר הלחישה. כשיצאנו מהטיפולים נגד מחלת הגזזת ושבנו הביתה,  ביקשתי מאמא שתגלה לי את הסוד – אמא סיפרה , שהאחות לחשה לה שגם אם יגידו לה להביא אותנו שוב לטיפול-  שלא תביא.   


ברבות השנים, לצערי, סבלתי ממחלת הסרטן, שתקפה את בלוטת התריס ובעקבות הגילוי והטיפול עברתי ניתוח מסובך וקשה.

מאז אני שבר כלי .

פיזית ונפשית.

 

 

נ.ב. (הפרטים המלאים שמורים במערכת )

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative