|
|
|
מגיל צעיר אני פוחדת מהחושך.
לראשונה זה קרה כשהייתי בת 5 או 6 שנים. |
| להמשך >> | |
|
|
|
לפעמים כשמקשיבים לסיפורים של אחרים מגלים את עצמך בתוכם. השבוע שמעתי את סיפור הגזזת של חברתי. שתקתי. והקשבתי רב קשב.
ונזכרתי. נזכרתי בהכל.
|
| להמשך >> | |
|
|
|
אני זוכרת שהלכתי לטיפול נגד מחלת הגזזת בבי"ח הדסה בתל אביב, שכונה "הדסה קטן".
טיפולים נגד מחלת הגזזת היו באגף מיוחד, מאחורי מבנה בית החולים ושם טופלו החולים במחלת הגזזת. |
| להמשך >> | |
|
|
|
לזכרה של אימי.
אני רוצה שסיפורה האישי יופץ ברבים ויכה גלים. |
| להמשך >> | |
|
|
|
נסענו לטיפולים בהקרנות נגד מחלת הגזזת באוטובוס. ההורים ליוו אותנו, שתי האחיות, לטיפולים. תחילה חשבנו שזה כמו טיול. יצאנו אבא, אמא ושתי אחיות יחד באוטובוס – נשמע יום של כיף! |
| להמשך >> | |
|
|
|
אנחנו בנות דודות מצד אמא - אמא שלי ואמא שלה היו אחיות.
אני נולדתי בשנת 1938 ועליתי ארצה עם הורי בשנת 1949, שנה אחרי קום המדינה. |
| להמשך >> | |
|
|
|
נולדתי במרוקו בשנת 1955 ועליתי ארצה בשנת 1956. הייתי בן שנה כשהיטלטלתי עם בני משפחתי בדרכים לא דרכים כדי להגיע לישראל. משפחתי סיפרה לי שהגענו לחיפה והעבירו אותנו ליישב את העיר עכו, עיר נמל בצפון הארץ. |
| להמשך >> | |
|
|
|
נולדתי בלוב, בקהילת עמרוץ' בשנת 1944.
נולדתי אחרי קרבות עזים בשטחה של לוב, אלה היו חלק מקרבות, שהתנהלו במלחמת העולם השנייה ולאחר כיבוש נמל טריפולי על ידי הבריטים. |
| להמשך >> | |
|
|
|
נינתי כותבת עבודת שורשים.
החלטתי הפעם – שלא אשתוק! לא אשתוק ואספר את קורות חיי בהם אשלב גם את חיי בצל הגזזת של אחותי.
אני זוכר הכל – זוכר ולא שוכח. |
| להמשך >> | |
|
|
|
עליתי לישראל ילדה בת 8 והפכתי ברגע אחד לאישה.
עשינו דרך ארוכה ממוסול, שבמרכז העניינים כיום בעקבות דאע"ש, דרך בגדאד, עיר הבירה, אליה נסענו ברכבת. לעלייה לישראל חיכינו וציפינו בבית כנסת. |
| להמשך >> | |
|
|
|
|
|