גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת

× רגשות בעקבות הגזזת 

אני כועסת! אני פגועה!
אני מרגישה שאני רוצה שאנשים ישמעו את הסיפור שלי על הגזזת.
אני רוצה שאנשים יידעו את הסיפור שלי על מחלת הגזזת.
אני בטוחה שזה לא רק הסיפור הפרטי שלי על טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת אלא סיפורם של רבים, רבים מדי, כל נפגעי הגזזת. 

להמשך >>

× אימי האצילה בנשים 

אמא, כיום בת 95 צלולה ובריאה, תודה לאל . 
אני באה לבקר אצלה ואנחנו יושבות ליד שולחן האוכל בביתה, הבית בו גדלתי, שותות כוס תה ונהנות מעוגה שאפתה. 
באחד הרגעים האינטימיים עם אמא, שיתפתי אותה שיש לי נשירה משמעותית בחלק הקדמי של השיער, שיש לי תחושה של נמלים מטיילות על הקרקפת וגירוד נוראי ואלו פוגעים באיכות חיי ורציתי להתייעץ איתה בעניין, כמו תמיד. 

להמשך >>

× פחד מהחושך בימי גזזת 

מגיל צעיר אני פוחדת מהחושך. 
לראשונה זה קרה כשהייתי בת 5 או 6 שנים. 
היום, בדיעבד, אני מקשרת את הפחד הזה לאירוע טראומטי שחוויתי בדיוק בתקופת גיל זו. 
הייתי בת 5-6 שנים כשעברתי טיפולים נגד מחלת הגזזת בהקרנות בקזבלנקה, מרוקו. 

להמשך >>

× עבודת שורשים 

נינתי כותבת עבודת שורשים. 
החלטתי הפעם – שלא אשתוק! לא אשתוק ואספר את קורות חיי בהם אשלב גם את חיי בצל הגזזת של אחותי. 
אני זוכר הכל – זוכר ולא שוכח. 
אני זוכר בשנות ה – 50 כשכבר היינו יתומים מאם, אחותי הקטנה, היתה בת 4-5 שנים, באחד הבקרים אבא לקח אותה וסיפר שהם הולכים ל"הדסה" לבקר אצל הרופא.

להמשך >>

× הנשים החזקות בחיי וגזזת 

זכיתי לחיות בחברת נשים חזקות בחיי: 
אם סבתי ז"ל ,שבזיכרוני ובהווייתי חיה ונושמת  כל עת. 
סבתי האמיצה והמיוחדת.
ואמא- תבדל לחיים ארוכים וטובים.  
שתי נשים פמיניסטיות בתקופה שפמיניזם לא היה ב"אופנה" ולא היה שיח חברתי – פוליטי כמו היום. 

להמשך >>

× טיול גזזת בחוף הים של חיפה 

בעצם, אני קיבוצניקית שנולדה בתחילת שנות ה – 40 של המאה הקודמת בעיראק. ובשנת 1949 עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. 
התגוררתי עד אמצע שנות השישים  בקיבוץ יגור שלמרגלות הר הכרמל וליד העיר נשר.
אחרי שהתחתנתי עם בחיר ליבי עזבתי את הקיבוץ שחיבק אותי כעשרים שנה ועברתי להתגורר במרכז הארץ. 
קיבוץ יגור שגידל אותי ואירח אותי בשנות ילדותי, תקופה משמעותית בחיי זכור לי כחוויה אדירה ואני מוקירה לחבריו תודה. תמיד אני נזכרת בשנים יפות אלו, בעבר סיפרתי לילדיי וכיום אני משתפת את נכדיי כשמבקשים ממני לספר להם "מה ואיך היה פעם?" 

להמשך >>

× אבדן הטריוויאליות  

עברתי את מחלת הגזזת כילד ונפגעתי קשה בבגרותי. 
זה קורה לרבים מאיתנו, שעברו טיפולים נגד מחלת הגזזת בהקרנות, אבל אף אחד במדינה לא טרח ליידע אותי שאני חשוף למחלות בעקבות הטיפול שנעשה לי מטעמה. 
לוּ ידעתי הייתי במעקב והייתי דואג לעצמי.

להמשך >>

× לא נשארת מאחור - ממשיכה הלאה. 

אני זוכרת שהלכתי לטיפול נגד מחלת הגזזת בבי"ח הדסה בתל אביב, שכונה "הדסה קטן".
טיפולים נגד מחלת הגזזת היו באגף מיוחד, מאחורי מבנה בית החולים ושם טופלו החולים במחלת הגזזת. 
בתקופת הטיפולים נגד מחלת הגזזת גרנו בדרום תל אביב בשכונת סלאמה. לטיפולים נסעתי באוטובוס יחד עם אמי ואחי ז"ל , שטופל יחד איתי. 

להמשך >>

× שנהיה לראש בלי גזזת  

בערב ראש השנה, בסיום ארוחת החג לאחר שכל בני המשפחה נפרדו בברכת שנה טובה ושבו לביתם , התיישבתי  עם אחי במרפסת הבית, רק הוא ואני, כמו פעם, ושוחחנו שיחה שמתקיימת רק בין אחים. 
העלינו זיכרונות מההורים ז"ל ובאינטימיות שנוצרה בינינו אחי פתח בפניי צוהר לעולמו שהיה סגור ומסוגר. 

להמשך >>

× אישה בודדה 

בשנת 1947 היה קשה עד בלתי אפשרי לצאת את מרוקו. הגיע מכתב המוזהב שנשלח מבני משפחה מצרפת ששלחו לנו "הזמנה לבר מצווה".

היתה זו הזמנה לבר מצווה שלא היתה ולא נבראה. ה"אירוע" היה זרז להנפקת תעודות מעבר. בזכות ה"הזמנה" – יצאנו את מרוקו ולא שבנו 

להמשך >>

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative