גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת

× המהפך מילד החולה במחלת הגזזת לנהג אוטובוס 

עלינו ארצה מצנעא בירת תימן בתחילת שנות החמישים, מקהילה גדולה ועשירה. כשעלינו ארצה שיכנו אותנו באחת הקריות הסמוכות לחיפה ועד היום אני מתגורר בה. לימים הפכנו לקהילה משמעותית גם בקריה.

להמשך >>

× זיכרון של ילד 

לא הרבה יודעים ולא כל כך זוכרים שבשער העלייה, יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה היו שני מחנות"מחנה טרכומה" ו"מחנה הגזזת". מהקמת המדינה החלה לפעול במחנה שער העלייה "שרשרת קליטה" לעולים ארצה. שרשרת הקליטה החלה בחיטוי DDT , מתן ארוחה קלה לאחר המסע בדרכים לארץ ישראל , הנפקת תעודת זהות, מתן חיסונים, הפניה למעברה והסעה עד ליעד.

להמשך >>

× מכונה מיוחדת לגזזת מצרפת 

נולדתי, בן זכר בכור במשפחתי, אחרי המרד הערבי בשנת 1936 ולקהילה היהודית בסוריה היתה סיבה לשמוח ולחגוג לאחר תקופה של מתח ולחצים פנים ארציים וקהילתיים. אחותי נולדה כשנה וחצי אחריי

להמשך >>

× תרופה ערבית לבחילה תמידית  

נולדתי ברבאט, עיר הידועה באוצרות התרבות שלה: תיאטרון, אוניברסיטה, מוזיאונים, גלריות וקהילה יהודית ותיקה. לפני מלחמת העולם השנייה למדתי והתחנכתי בבית ספר אירופאי. אולם, כרעם ביום בהיר, ניתנה הוראה מהשלטון, לאסור על תלמידים יהודים ללמוד בבתי ספר וסולקנו מיום הלימודים לאלתר.

להמשך >>

× אותה שכונה – אותה מחלת הגזזת 

ההורים שלנו נולדו במרוקו. הם התחתנו ועלו ארצה בעלייה בלתי לגאלית בדרך לא דרך.

אמא הלכה בעקבות אבא, שהיה ציוני נלהב והאמין שעליו לחיות ולגדל את ילדיו רק בארץ האבות, ארצם של אברהם, יצחק ויעקב. הם עזבו את שתי המשפחות במרוקו ועלו ללא נודע.

להמשך >>

× פתיתים של בן גוריון 

נולדתי במרוקו, בטנג'יר, עיר נמל בצפון מרוקו. בשנות ילדותי נהגתי לשהות במחיצת סבי שעות רבות חלקן גם ליד חוף הים היות וסבי היה דיג. באחד הימים התרגשות רבה אחזה בי, אבא סיפר ,שאנחנו עולים לארץ ישראל. הידיעה שאני עולה לארץ עליה סיפר לי סבא עשרות סיפורים - היתה הגשמת חלום. ואכן, בשנת 1956 , עליתי עם משפחתי ארצה.

להמשך >>

× אימי האצילה בנשים 

אמא החלה מספרת בקולה המוכר והשקט שהיא ואבא התחתנו מאהבה גדולה בעיר טריפולי בלוב. אבא התגרש לפני שנישא לאמא מנישואים אלו נולד בנו הבכור. אחרי החתונה הם עלו כציונים ארצה ואבא הרגיש כי הוא משאיר אחריו את בנו והתחושה העיבה עליו זמן רב.

להמשך >>

× שלג על מיטתי 

עליתי ארצה בן חמש-חמש וחצי. בארץ היתה אז "תקופת צנע" והאוכל ניתן למשפחות במשורה.

בבית האוכל תוקצב על ידי אמא, שנהגה לתת לנו 2 פרוסות לחם לארוחת 10 בבית הספר. לפעמים אם היה ברשותה מעט סוכר היתה מוסיפה חצי כפית סוכר להמתיק את הלחם ולפעמים, לא נתנה אפילו פרוסת לחם אחת, פשוט – כי לא היה.

להמשך >>

× אותה שכונה – אותה הגזזת 

אמא הלכה בעקבות אבא, שהיה ציוני נלהב והאמין שעליו לחיות ולגדל את ילדיו רק בארץ האבות, הם עזבו את שתי המשפחות במרוקו ועלו ללא נודע. 

להמשך >>

× טיול גזזת לירושלים 

עליתי לארץ מעיראק בשנת 1951, ברכבת האווירית שכונתה - "בגדאד לוב" .

לראשונה בחיי נכנסתי לבטנה של ציפור מברזל – מטוס.

לאחר הנחיתה בארץ העלו אותנו על משאיות גדולות שהביאו אותנו להתגורר במעברת עפולה עילית. מעברה זו היתה למעשה קבוצת מעברות יחד עם גבעת המורה אליהן הפנו עולים שעלו ארצה ליישב את עמק יזרעאל.

להמשך >>

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative