גזזת-העמותה לאיתור נפגעי גזזת

× בשמלת קטיפה וקרחת 

נולדתי למשפחה גדולה בשנת 1949 במקנס, מרוקו- הילדה הקטנה במשפחה והראשונה שנולדה אחרי מלחמת העולם השנייה.

גדלתי ב מקנס, כל שנות חיי הזדהיתי עם שמה של עיר הולדתי שנגזר מהמילה הברברית "לוחם". אני מרגישה שכל חיי הייתי ועודני לוחמת.

להמשך >>

× אחי הקטן חולה 

אחי הקטן שוב- חולה . רופאים רבים בדקו אותו , כל רופא שבדק אותו מיד שאל: האם עברת טיפולי הקרנות נגד מחלת הגזזת כשהיית ילד?!"

כולם מקשרים את מחלתו הנוכחית לאותם טיפולי ההקרנות נגד מחלת הגזזת שקיבל כשלמד בכיתה א'!

להמשך >>

× ילד רגיש בתקופה אטומה 

גדלתי במושב בדרום הארץ שהורי היו ממקימיו והייתי התינוק הראשון שנולד בו, וזה התרחש בשנת 1955 . תושבי המושב החלוצים התייחסו אלי כנבט הראשון בישוב, נתתי להם רגעים של תקווה, שמחה ואמונה שזהו הבית.

להמשך >>

× גבעת הרקפות – תזכורת מהעבר 

לאחרונה קיבלתי תמונה של האוניה "ארצה" אוניית המעפילים איתה עליתי לארץ ישראל, אני יחד עם תשעת אחיי ואחיותיי וההורים. התמונה נשלחה על ידי בן משפחה רחוק שגר כיום בגולה. התמונה הזו החזירה אותי עשרות שנים לאחור כשהייתי ילד בן 9

להמשך >>

× 2 אחיות לגזזת 

שתי בנותיי עברו טיפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת. הקטנה הייתה בת פחות משלוש שנים והגדולה למדה בכיתה ב' בבית ספר בעיר הבירה, ירושלים. בעקבות ביקור בית של אחות טיפת חלב, הראיתי לאחות טיפת החלב פצע יבש בראש של הבת הגדולה. אחות טיפת חלב שבדרך כלל הייתה נינוחה, עדינה ורגועה החליפה את מבט עיניה בדאגה. 

להמשך >>

× על ראש הנער בוער הכובע  

גדלתי בעיר סאפי במרוקו. אבא שלי עבד בשנות החמישים בנמל סאפי. באחת הפעמים כשהגיע לעבודה מישהו איים עליו שיהרוג אותו כי הוא יהודי . אבא הרגיש שהאדמה תחתיו בוערת וגמל בליבו לצאת מהר ככל האפשר ולברוח ממרוקו.

להמשך >>

× יחד זה הכח שלנו 

היינו שלושה אחים. שלושתנו טופלנו  בהקרנות נגד מחלת הגזזת. אבא היה מנהל בית ספר בעיר, הוא היה איש מכובד  והיה עסוק במשימת החינוך שלקח על עצמו. הערצנו את אבא בעל אישיות יוצאת דופן: מחד רך ואוהב ומאידך קשוח וסמכותי. 

להמשך >>

× אבא בגן עדן ואני...? 

כפר האמנים בעין הוד השכנה ואני נולדנו יחד בישראל בשנת 1953 . לצער בני המשפחה המורחבת והמשפחה הגרעינית , אבי נפטר ממחלה כשהייתי בת 6 בכפר שלנו, כפר פוריידיס.

להמשך >>

× ילד פרא 

עליתי לארץ ישראל ממרוקו בשנת 1948 כשהייתי בן שלוש. בארץ שיכנו אותנו בעיר רמלה. הייתי ילד שובב, "ילד פרא" טיפסתי על עצים, גידלתי תרנגולות, רצתי בשטח הפתוח עם כלבים וכשאבא ביקש הלכתי גם לרעות את הצאן.

להמשך >>

× זיכרון של ילדים 

בעוד בביתי מתחוללת ההתרחשות הרגשתי גם התרחשות בקרב המבוגרים בבית הספר. התחילו לעשות לנו בדיקות רפואיות, אחת הבדיקות התקיימה בחדר האחות בבית הספר. בדיעבד, אני יודע שההתרחשויות היו קשורות לעלייה ארצה.

להמשך >>

נפגעי גזזת | מטרות העמותה | צור קשר

© כל הזכויות שמורות לעמותה לאיתור נפגעי ההקרנות נגד מחלת הגזזת 
מס' עמותה: 58-052-716-6 

קידום ע"י Seo Creative